כלואה 2

כלואה2: פרק 35- חיבוק.

"אנדי" חייכתי שוב מנסה להקל על הכעס שלו, על המערבולת שמתחוללת בבטני.

הוא הסתכל עליי באותו מבט. לא מחייך. לא רץ לחבק אותי, את אימא שלו!

"מי שם?" קולה של אנה נשמע. הזזתי ראשי במטרה לראות פניה.

"מרי" היא הייתה מופתעת כשראתה פניי "מה את עושה פה?".

הורדתי את החיוך כי היה ניכר שהביקור שלי לגמרי היה מפתיע ואפילו הם נתנו לי להרגיש שהוא לא רצוי.

"בואי" חייכה אנה באילוץ "תכנסי" היא משכה ידי "בטח לך ולאנדי יש הרבה על מה לדבר".

אנדי שחרר את הדלת מידו "אין לי על מה לדבר איתה" הוא זרק ועלה במדרגות במהירות.

מבטי עקב אחריו במשך כל עלייתו במדרגות וגם מבטה של אנה היה מופתע.

לא הייתי צריכה אפילו לשאול מה יש לו, זה היה ברור.

אנה לקחה את התיקים מידי והניחה על שידה שהייתה בכניסה. היא נכנסה לסלון ונכנסתי בעקבותיה. התיישבתי בספה והיא הלכה לכיוון המטבח "משהו חם לשתות?" היא שאלה בעודה במטבח "תודה" אמרתי וזה בעצם אישר את רצוני לשתייה חמה.

אחרי מספר דקות שבהן הספקתי לחקור מעט את תמונות הקיר ורהיטי הבית, אנה הגיע עם שתי כוסות חמות והלכה שוב למטבח והפעם היא חזרה עם צלחת קטנה ועליה פרוסות עוגה.

"תודה" אמרתי כשחזרה.

היא התיישבה בספה שלידי והסתכלה עליי "מה יש מרי?" היא נראתה מוטרדת "למה ברחת לכל-כך הרבה זמן?" היא שאלה והביטה בעיניי, ידעה שהן לא ישקרו לה.

"אני מצטערת אנה" הסתכלתי עמוק בעיניה מביעה חרטה.

היא הניחה ידה על מחצית ברכי שהייתה קרובה אליה "אני לא יודעת מה היית צריכה לעשות" היא הנהנה "אבל אני מאמינה שזה היה למען מטרה טובה" הרמתי מעט שפתיי וחייכתי אליה "תודה" לחשתי לה.

האמת שבהתחלה, המטרה הייתה הכי טובה. להביא לאנדי את האבא שתמיד חלם עליו ולי, את אהבת חיי. המטרה ממזמן כבר לא חשובה, לפחות מהיום.

"הוא שונא אותי נכון?" שאלתי והיא כבר לבד הבינה שהתכוונת לאנדי. "שונא?" היא גיחכה "איך הוא יכול לשנוא אותך? את אימא שלו!" חייכתי אליה באהדה. היא הייתה אישה מקסימה. ידעתי בדיוק איפה להשאיר את הדבר החשוב לי יותר בחיי. זה לא שהיו לי יותר מידי אופציות.

"לכי אליו" היא הגישה את ידה ועזרה לי לקום. הנחתי ידי בעדינות על ידה והתרוממתי. התנפלתי עליה בחיבוק שהגיע משום מקום. הרגשתי שאני חייבת לה את זה. מבלי להיות חברה אמיתית היא התנהגה ככה. "תודה רבה אנה" מלמלתי בעוד התחבקנו.

התנתקנו מהחיבוק "הדלת הראשונה משמאל" היא אמרה והבנתי שזהו החדר של אנדי. עשיתי דרכי לעבר המדרגות.