Mine disaster 2

Mine disaster 2-6

מטרות לפרק:
63- הצבעות
50-תגובות

עבר שעה וחצי של משחק כדורגל, ביתר נגד הפועל וגבריאל פוצה את פיו בסופו "אז נוריאל בת כמה את?" שואל ואני דופק את ידי במצחי "היא איתנו בכיתה קוקסינל" אני ממלמל והיא מצחקקת "בואי" אני מושיט לה את ידיי ,היא שולחת את ידה בהיסוס ולבסוף מחזיקה בי. אנחנו יוצאים למרפסת ואני מגחך על גופה הקטן שהצטמק מהקור "קחי" אני זורק לעברה את ז'קטי והיא מחייכת בהוקרת תודה מלבישה על עצמה את הז'קט "למה עברתם לבאר שבע?" אני שואל מתיישב לידה שואף מן הסיגריה שנחה על שפתיי "אוריאל הסתבך" היא לוחשת ואני מרים גבה "במה?" אני שואל בשקט "הוא הלך מכות עם אחד מהפושעים שם  והם אימו עלינו שאם לא נעזוב את העיר הם יהרגו את אוריאל, אז ברחנו לפה" היא לוחשת ואני כבר מודע למי גירש אותם, בנימין. "מי גירש אותכם?" אני שואל מוודא "בנימין זלו" היא לוחשת ברעד ואני מגחך, החבר הכי טוב של קייט. הדרדר לפשע אחרי המוות, כמוני רק שאני לדברים פחות מסוכנים מאשר להיות סגן ראש הכנופיה של העולם התחתון אצל דילן בוחבוט. אבל זין זה טוב לו שיעשה מה שבא לו. "את באה לביקור בחפציבה?" אני שואל ועיניה זוהרות "כן!" היא צווחת בהתרגשות ואני מגחך עכשיו נשאר רק לשכנע את אדיר נוריאל נכנסת בריצה לבית ואני אחריה בצעדים כבדים "אוריאל אני הולכת עם תומאס" נוריאל לוחשת ואני מקמץ את עיניי מבין שיש סיפור מאחוריה, היא לוחשת תמיד. "לאן יפה?" הוא שואל מלטף את שערה "לטיול מחר אני מחזיר אותה אליך בבית ספר" אני אומר בקול עבה והוא מהנהן, אני יוצא עם נוריאל מחייג לאדיר "אני צריך הסעה" אני אומר לטלפון וגיחוך נשמע "אתה יודע שהיא בכתה עליך ארבע שעות עכשיו?!" הוא צורח ואני נאנח "אם אתה מסיע עכשיו אני נודר לך בקייט שאני עושה אתכם שיחה על הכל ואני ינסה לסלוח" אני אומר ואדיר נאנח "אתה אצל רפאל?" הוא שואל לבסוף "כן" אני אומר מנתק , אני מסובב את מבטי אל נוריאל המחויכת, החיוך שלה שווה הכל. "תעלו" אדיר לוחש ואני נכנס אחורנית עם נוריאל "לאן?" אדיר שואל ואני בולע את רוקי "חפציבה, נתניה" אני אומר בשקט והאוטו עוצר בחריקה מהירה "למה?" הוא שואל חוזר לנסוע מעקל לאן הוא מסיע "אני צריך לדבר עם בנימין וזה גם בשבילה" אני אומר מצביע עם ראשי על נוריאל הישנה שקול המוסיקה בקע מהאוזניות שהו תחובות באוזניה "אח שלי מאוהב?" אדיר מחייך ואני מגחך בזלזול "תומאס בריטני לא מתאהב" אני אומר בשקט מסיט שערה אחת מפניה הרדומות של נוריאל מחייך טיפה "זה חמוד לראות חיוך סוף סוף" אדיר קוטע את הבהייה ואני נאנח חוזר לפנים אדישות "אז איך קוראים לה?" הוא שואל "נוריאל" אני לוטש את עיניי על מכנס השורט הקצרצר שלבשה נושך את שפתיי "לא להתחרמן לי באוטו" אדיר אומר בשעשוע ואני נאנח בעצבנות "תרגע יש עוד שעה נסיעה" הוא מגחך עולה על כביש 431 ואני נאנח מביט בנוריאל , "היא דומה לבר" הוא אומר לבסוף ואני נאנח "אדיר" "זה בסדר עבר כבר ארבע וחצי שנים" הוא אומר בשקט ואני טופח על כתפו , אדיר לא עבר הלאה מאז המוות של בר, לא הייתה לו אף אחת אחרת. עבר חמישים וחמש דקות ואני פותח את חלון הרכב מוציא סיגריה ומצת "בלי מכונת ההרג באוטו שלי" אדיר מפציר בנוקשות ואני מגלגל את עיניי מחזיר לכיסיי וסוגר את החלון "תום?" קול חלש נשמע ואני מסובב את פניי לנוריאל שנשענה על דלת הרכב, אני מביט מהופנט בעיניה רוכן קדימה לעברה ידיה של נוריאל ננעלות סביב עורפי ופנינו קרובות עד שאדיר הורס הכל במילה אחת "הגענו".