Mine disaster 2

Mine disaster 2-14

מטרות לפרק:
75-הצבעות
50-תגובות

"אז שמעתי נכון?" דגרו מסתובב הלוך ושוב במשרד שלו ואני נאנח "התנשקת עם הבת של דילן בוחבוט" הוא אומר בארס "המאומצת" אני מתקן והוא מכה בידו את השולחן בחוזקה "זה לא משנה את העובדה! היא שייכת לאויב בדיוק כמו החבר שלך!" הוא נובח עליי ואני מגלגל את עיניי "שהתחלנו לצאת היא לא הייתה אצל דילן" אני מסנן והוא מגחך בזלזול "עכשיו היא אצל דילן נכון? אתה תיפרד ממנה או שאני שולח את תומר לרצוח אותה" הוא אומר בהחלטיות ואני מתקשח "אני נשבע לך שאם אתה נוגע בה אני ירצח אותך בלי רחמים" אני מסנן מתקדם לדלת "אני יפרד ממנה" אני מוסיף לפני שאני יוצא ואני כבר מדמיין את החיוך הזחוח שמרוח על פניו של דגרו , אני יוצא מן האחוזה לרכבו של גרג "מה הוא עשה?" הוא שואל בהתעניינות ואני מגלגל את עיניי "מכריח אותי לנתק קשר עם אוריאל ונוריאל" אני מסנן בעצבים, שאני אתפוס את מי שאמר לדגרו שהתנשקתי עם נוריאל אני נשבע אני ישבור לו את המפרקת עם הידיים שלי, "אחינו אני מצטער"  הוא אומר בניחום עוצר בתחילת הרחוב שלי את הרכב אני לא טורח להגיד תודה יוצא במהירות מן הרכב הולך לביתי, אני נכנס בדלת והפנים הזעופות של אימא מתגלות לפניי "הייתה שלוש עשרה שעות בעבודה?" היא מסננת ואני מניד בראשי לשלילה "זיינתי מישהי, ארבע פעמים, הייתה כוסית אש" אני מחייך חיוך חרמן והיא צועדת אחורה "רק אלוהים יעזור לך אתה" היא ממלמלת מנשקת את ראשי "שלא תחשוב, אתה מחר הולך לבית הספר!" היא צועקת ואני טורק את הדלת נשפך לשינה עמוקה על המיטה האהובה שלי.
אני מתעורר בכאב ראש נכנס להתקלח ,עביר פן בשערי, מצחצח את שיניי ומתלבש גינס בהיר משופשף נופל, חולצת בית ספר לבנה ,ז'קט עור ואולסטאר נמוכות לבנות, אני מרסס על גופי אפטרשייב מחייך למראה  לוקח את התיק סיגריות מצת וטלפון מכבה את האור יורד למטה "תודה" אני חוטף את כוס הקפה מידיו של אדיר מחבק את נועה מנשק את ראשה "שלום לך מכוערת" אני מחייך והחיוך יורד במהרה שאני נזכר שאני לא מאבד היום רק את אוריאל אלא  גם את נוריאל.
אני נכנס למחששה ורפאל מושך אותי לשיחה "אחי מה סמים" הוא שואל בעצבים ואני נאנח "הפסקתי" אני ממלמל "מי הביא לך?" הוא שואל ואני נאנח מוריד את החולצה מראה לו את כתפי, סימן הצריבה "זה הסמל של דגרו" הוא אומר את המובן מאליו ואני מהנהן "אני עובד שלו, אני היורש" אני אומר בשקט ורפאל מתרחק "אתה צוחק?" הוא שואל בשקט ואני מניד בראשי "אוריאל היורש של דילן" הוא ממלמל פוער את עיניו שמגיע להבנה "אתם צריכים לרצוח אחד את השני" הוא אומר בפחד ואני נאנח בכבדות מהנהן "דגרו מאיים עלי שאם אני לא יפרד מנוריאל הוא ירצח אותה" אני אומר ורפאל טופח על כתפי "אתה חייב לעשות את זה אל תסכן אותה" רפאל אומר ואני מהנהן "בוא היא במחששה, אבל מה עושים עם אוריאל אתם יריבים" רפאל אומר בלחץ ואני נאנח "אני עוזב כנראה" אני אומר והוא פולט גיחוך ציני "אנחנו החברים הכי טובים, הרביעה שלא מתפלצת אתה לא עוזב. אוריאל עוזב" רפאל אומר ואני נאנח "אני לא מוכן רפאל, אני עוזב" אני אומר הולך לעבר נוריאל "תום" היא מחייכת בהקלה מחבקת את גופי, אני לא מחזיר חיבוק אלא מתנתק "נוריאל אנחנו צריכים לדבר" הנה זה בא....