Mine disaster 2

Mine disaster 2-7

מטרות לפרק:
60-הצבעות
50-תגובות

"נטע!!" נוריאל צווחת קופצת על נערה שרצה לעברנו "אהבה שלי! בנימין יהרוג אותך!!" הנערה שמכונה נטע אמרה בדאגה וגיחכתי גיחוך מזלזל "הוא לא יעשה לה כלום" אני אומר בקול קר, אני וקייט זה העתק רק שאני בן וקייט בת ככה שבנימין לא יעז לפגוע בי. "נוריאל בואי" אני מצווה "נו תיפגשי איתה עוד מעט" אני אומר בחוסר עניין והיא מתקדמת עם אדיר לבניין שבנימין יושב בו ,במרתף. "אח איזה סירחון" אני אומר נכנס בדלת של בנימין מבלי לדפוק אקדחים נשלפים לעברי ואני מגחך "תורידו" קול עמוק נשמע והם עוזבים את החדר "מי זה אם לא תומאס" הקול מתקרב ויד טופחת על כתפי "שלום גם לך" אני מגלגל את עיניי לוקח את הטלפון שנח על השולחן , 'קייט אני מתגעגע' רשום על מגן הטלפון ותמונת המסך זה בנימין וקייט מחובקים, אני עוצם את עיניי בחוזקה "תומאס" בנימין מושיב אותי ואני נאנח "למה את פה? שוב?" בנימין פונה לנוריאל המפוחדת "עזוב אותה" אני מלמל והוא מגחך "פעם אחרונה שראיתי אותך אתה עישנת קריסטל מת וגמרת שלוש בקבוקים של וודקה, וזה היה בגיל 13 אז מה השתנה תומאס מגן על מישהי" הוא מגחך ואני נעמד מושך את נוריאל אל בין ידיי מחבק את גופה הרועד "עזוב אותה" אני מסנן בארס, "אתם יודעים שדילן בא לבדוק היום דברים" בנימין אומר בקלילות ואדיר פוער את עיניו "היה נחמד לראות אותו הורג אותך אדיר בכל זאת בזכותך נשאר לו רק בת אחת מתוך ארבע" בנימין מוסיף ואגרופיי מתקמצים "בן של זונה!" אני שואג מכה את אגרופי בפרצופו פעם אחרי פעם, הוא לא מוותר ומשיב מלחמה "מה הולך פה?!" קול צרוד נשמע מזועזע מתחילת החדר ואני מעביר את מבטי ,דילן בוחבוט. אני נעמד מנגב את אפי המדמם "משפחת בריטני" הוא לוחש בזעם "דילן" אדיר לוחש מתרחק ממנו "מה אתם עושים בשטח שלי?!" הוא שואג ואני מגחך, "אתה יודע דילן, רוני עוד מדברת איתי לעומת איתך" אני יורק בזעם והוא שואף אוויר בכבדות "רוני באמריקה" הוא אומר בטוח בעצמו, רוני חזרה לפני שנה היא באילת, המקום היחידי שלא בשליטת אביה "פה יש לך טעות" אני מדבר וקולי רגוע "באתי לביקור להיזכר בחרא חיים שנהיו לכולם" אני מוסיף, "מה היא עושה פה?" דילן לוחש בזעם ואני מצמיד את נוריאל לחזהיי "באה לביקור איתי" אני מחייך "תוך שעתיים היא מחוץ לעיר" הוא קובע ואני מהנהן יוצא מן המרתף מאחורי אדיר, ובחזהי נוריאל "טוב מעכשיו השעתיים האלה שלך מה את רוצה לעשות?" אני שואל את נוריאל והיא מחייכת מוציאה את הטלפון מחייגת במהרה "בייב?" היא לוחשת לטלפון וגופי מתחמם "אני כאן לשעתיים" היא לוחשת לטלפון "בפיצה? אני בדרך" היא מנתקת מתחילה ללכת ברחוב, אדיר נעלם עם הרכב ואמר שעוד שעה וחצי יחזור. אני הולך אחריה מעוניין לראות תזין שהיא קוראת לו בייב. היא נכנסת בדלת החנות רצה לעבר זוג ידיים שריריות, לסתי מתהדקת מעצבים "תומאס זה ניק בן דוד שלי" היא לוחשת מכירה בנינו ואני נושף בהקלה , השעה וחצי עוברת במהירות ואנחנו נכנסים לרכבו של אדיר "מה השעה?" נוריאל שואלת בשקט "00:00" אדיר משיב "כמה זמן נסיעה?" נוריאל ממשיכה לשאול "שעתיים" אני משיב והיא נאנחת נשענת על החלון "תשכבי עליי" אני מצווה יתפס לה הגב ככה "תודה" היא לוחשת נשכבת על ברכיי , אני מלטף את שערה ולאט לאט שומע את נשימותיה שמעידות על כך שנרדמה "אתה יודע שהרסת לי נשיקה" אני נוחר בבוז , הוא מגחך ממשיך בנסיעה ואנ נאנח מעביר את אגודלי על שפתייה המזמינות ונרדם לאט על משענת הכיסא "בוקר טוב" אדיר צורח ואני קם בבהלה "מה השעה?" אני לוחש בקול צרוד "שלוש בבוקר היה תאונה והכביש היה פקוק" אדיר אומר ואני מהנהן "נור" אני מנער את גופה ועינייה נפתחות לאט לאט "בואי" אני מוביל אותה אל מחוץ למכונית "תודה על היום" היא לוחשת מסתכלת על הרצפה אני מרים את ראשה מדביק את שפתינו ברכות.