Mine disaster 2

Mine disaster 2-11

מטרות לפרק:
72-הצבעות
50-תגובות

נוריאל הרון

"את זונה, יש לך קול של זונה מזדיינת!!" "נור תתעוררי!!" אני קמה בבהלה ותומאס מלטף את לחיי באיטיות "מה קרה??" הוא שואל בשקט "סיוט.." אני לוחשת ,המילים של אבי נכנסות לי לגוף ואני מצטמררת "מה השעה?" אני שואלת "שבע" הוא ממלמל מנשק את ראשי, "אתה עייף? סליחה" אני לוחשת באשמה "אני לא עייף נוריאל, אני הולך להתארגן" הוא אומר בשקט נעלם לחדר האמבטיה

תומאס בריטני

אני מצחצח את שיניי מסרק את שערי מוותר על הפן, אני מתלבש בגינס ברמודה קרוע טיפה גופיית סבא רחבה נועל את נעליי ה'נייק' השחור לבן שלי הולך לנוריאל המייבבת "מה עובר עליך נור?" אני שואל מנגב את לחיה הדומעות "אני מתקשר לאוריאל" אני ממלמל הולך לחלון החדר
'אוריאל'
'אה אחי'
'יש בעיה עם נוריאל'
'ניחוש היא מייבבת מזיעה ונראית כאילו ראתה רוח רפאים?' הוא שואל
'כן בערך' אני ממלמל, מאיפה הוא יודע?
'אני בא' הוא נאנח מנתק , אני משחיל את האיפון לכיס מכנסיי חוזר לנוריאל מחבק אותה בחוזקה אוריאל פוסע פנימה "נור זה שוב אבא?" אוראל מתכופף לגובהה של נוריאל הישובה "אני לא יכולה אוריאל הוא רודף אותי עם הסכין והקללות, אני משתגעת" היא אומרת בבכי ואני מחבר את גבותיי בבלבול "דיי נורי אין אותו יותר" הוא לוחש לעברה ואני יוצא מן החדר, אני תוחב סיגריה לפי מדליק אותה, דלת חדרי נטרקת בעצבים "אתה יוצא עם אחותי?!" אוריאל נעמד מולי עצבני ואני מהנהן "אני נשבע לך ביקר לי תומאס אתה פוגע בה אני תולש לך תזין ותוקע לך אותו בתחת!!" הוא צורח ואני מהנהן נושף את עשן הסיגריה על פניו "אני אוהב אותה, אני לא יפגע בה!" אני אומר בקול קר וקשה ואוריאל נרתע מעט מהטון בקולי "אחי תרגע" רפאל מושך אותי לעברו ואני מגלגל את עיניי "מה אכפת לו בכלל?!" אני צורח והוא נאנח "תומאס זאת אחותו" רפאל מנסה להסביר ,אני הולך לחדר לעבר נוריאל הישנה מנשק את שפתייה "בוקר טוב לך יפיפייה" אני לוחש והיא קמה לחדר האמבטיה, אני מתיישב על המיטה מחכה לנוריאל, היא יוצאת לעברי עם שורט גינס וחזייה מנסה להסתיר את גופה, "תומאס?" היא שואלת בלחש ואני מהמהם "אני יכולה לקחת לך חולצה?" היא שואלת ואני מגחך "מה השאלה?" אני אומר בציניות זורק לעברה חולצה שחורה והיא מחייכת מלבישה על גופה הפצפון "תודה תומי" היא מנשקת את שפתיי קלות ואני מחייך קם מן המיטה מחבק את גופה מן המותן היא שמה את כפכפיה השחורות לוקחת את האיפון ואנחנו יוצאים לכולם "לכי לנעמה ונטע וכל דבר בואי אליי" אני לוחש לעברה והיא מהנהנת ,אני מחייך נושק לשפתיה הולכת לרפאל גבריאל מיכאל ואוריאל שישבו על הספסל "אתה יודע ששיר וספיר לא יקבלו את זה" מיכאל מזהיר "הם ימררו לה את החיים" גבריאל מוסיף "הם זונות ואם הם רק יגעו בנוריאל אני יהרוג אותן בעצמי" אני מסנן בארס, אף אחד לא יגע באישה שלי.
אנחנו יוצאים למסעדה ודמות מוכרת תופסת את עיניי "רוני!" אני צורח והיא מסתובבת לעברי "תומי!" היא רצה לעברי רוני בוחבוט "מה אתה עושה פה שובב?" רוני מרימה גבה מחייכת חיוך ממזרי "ירדתי עם חברים" אני מגחך "דילן עצבני אש" אני מוסיף והיא מגלגלת את עיניה "אבא שלי מעניין לי תתחת ואתה יודע את זה" היא מצחקקת וחיוך נמתח על פניי "תום כואב לי הראש" נוריאל מייבבת נכנסת בין זרועותיי "מה קרה יפה שלי?" אני מנשק את שפתייה המזמינות והיא מתחפרת בחזהי "השתדרגנו תומאס?" רוני מחייכת מרוצה ואני מהנהן מסכל על נוריאל כמו מעריץ "אני חייב שתדברי עם דילן להרגיע את הרוחות רוני הוא רוצה להרוג אותי" אני ממלמל והיא נאנחת "לא מבטיחה כלום, ביי חתיך דבר איתי" היא נושקת ללחיי נעלמת מן המסעדה, "נור יפה שלי" אני מרים את ראשה רואה שהיא נרדמה, זאתי יכולה לישון גם עם טיל גרעיני ייפול על יד המיטה שלה. אני מרים את נוריאל לעבר השולחן שכולם ישבו בו מושיב אותה עליי ומניח את ראשה על כתפי "מה קרה לה?" רפאל שואל אותי בלחש "היא נרדמה כואב לה הראש" אני מחזיר והוא  מהנהן בהבנה , "אני זקוק לנוריאל ואוריאל הרון" קול גברי מגיח מעלינו ואני מרים את ראשי צופה בדילן בוחבוט, בן של זונה "ואם הם לא מעוניינים" אני מחזיר בזלזול והוא מגחך "תומאס בריטני, היחיד שלא פגע במשפחה שלי, או שכן? הרי באשמתך רוני הידרדרה לסמים!" הוא צורח ואני עוצם את עיניי, כל המבטים מופנים לעברי "סמים?!" רפאל שואל בעצבים ואני נעמד מניח את נוריאל על הכיסא "אני לא גרמתי לכלום!" אני מחזיר והוא מגחך "רוני הלכה אחריי למוכר והיא קנתה לעצמה!" אני אומר ומבטים מופתעים מופנים לעברי "אני הפסקתי עם הסמים בגיל שלוש עשרה" אני מוסיף יוצא מן המסעדה, מה הוא עושה פה? זה לא השטח שלו!

נוריאל הרון

"נור בואי" אוריאל מרים אותי ואני פותחת את עיניי מעט , אנחנו מגיעים לחדר בסוף מסדרון המסעדה , "שבו" הקול מצווה ואוריאל מתיישב שאני עליו "אוריאל ונוריאל, אתמול בלילה שרון הרון נפטרה מסרטן נכון?" הוא שואל "שלשום בלילה" אוריאל מתקן ודילן מהנהן כלא אכפת "אתם יתומים" דילן מוסיף "המדינה רוצה לשלוח אותכם לפנימייה" אוריאל מחבק אותי אליו "ולהפריד אותכם" דילן אומר ואני רועדת מחבקת את אוריאל בחוזקה "אבל" הוא אומר ואנחנו צופים בו "אני ופנינה אישתי החלטנו לאמץ אותכם" דילן אומר ואוריאל מגחך "אני לא משנה את השם משפחה שלי לעולם! וגם היא לא!" אוריאל צורח ודילן מהנהן בהבנה "לא התכוונו לזה, אני צריך יורש, בנימין אדיוט מדיי, אם תהיה הבן המאומץ שלי התפקיד יעבור אליך , אוריאל זה פשוט מאוד, או שאתם אצלי או שנוריאל בבית זונות, אני יכול לסדר את זה, אני בוחבוט." דילן אומר ואוריאל עוצם את עיניו בחוזקה.