Mine disaster 2

Mine disaster 2-8

לכו להצביע על פרקים קודמים ירד כמות ההצבעות
מטרות לפרק:
65-הצבעות
50-תגובות

"שלום לך" נועה נכנסת לחדרי מחייכת "מה את שמחה מכוערת?" אני שואל בגיחוך והיא נשכבת על רגליי "היה לי נשיקה ראשונה" היא ממלמלת בחיוך חולמני וגופי מתקשח "עם מי?" אני שואל בקור "שלום" היא מחייכת מסתכלת על הטלוויזיה הפתוחה "בן של זונה" אני ממלמל "תומי אני לא רוצה שתהרוג אותו" היא לוחשת מסתכלת בעיניי במבט חולמני ואני נאנח "הוא פוגע בך ואני מסרס אותו" אני אומר בקור והיא מהנהנת מנשקת את לחיי יוצאת מן החדר , "נועה הלכה הגיע הזמן למה שהבטחת" אדיר אומר מהדלת ואני נאנח מלביש על רגליי את מכנס האדידס הקצר יורד לסלון, שבו ישבו דנה ואדיר "שב" היא מצווה ואני מהנהן מתיישב על הכורסא "מה עכשיו?" אני שואל "אנחנו לא רצינו לשקר לך תום, אתה הייתה קטן ותמים, העדפנו לשקר לך מאשר להרוס לך את הילדות" דנה אומרת "גם ככה הילדות נרסה לי בזה שעד גיל 12 לא היה אכפת לי מכלום רק מתי קייט תתקשר" אני מסנן והיא נאנח "תומאס אתה הבן שלי אתה חשוב לי" היא לוחשת ואני עוצם את עיניי בחוזקה משתדל לא לפלוט את המשפט הקבוע שלי 'אני לא הבן שלך' "תומאס, תקשיב לי ביום שקייט מתה אני לקחתי אותך לאכול גלידה זוכר?" אדיר שואל ואני מטה את ראשי לשלילה "בכל זאת לקחתי את הטעם האהוב על קייט, ואמרתי לך שאני רוצה כמו קייט כי אני מתגעגע אליה, אתה זוכר מה אמרת לי? אמרת שהיא תתקשר, היית מסוגל להגיד לילד בן חמש לאחיך הקטן, אחותך מתה?" אדיר אומר ואני נאנח יש משהו בדברים שלו "אני לא יודע ,אני צריך לצאת אני יחזור אחר כך" אני ממלמל יוצא במהירות מן הבית לעבר הבית של נוריאל , אני דופק על הדלת מספר פעמיים והיא נפתחת "אה אחי" אוריאל תופח על גבי "היא בחדר" הוא ממלמל בעייפות יורד למרתף שכבר הבנתי שהוא החדר שלו , אני עולה לקומה השלישית בקלילות פותח את הדלת "תומאס מפגר תסגור!" היא צווחת ואני פורץ בצחוק ,לא גיחוך מסכן צוחק אמיתי. "אתה צוחק?" היא שואלת בלי הבנה ואני קופא ,אני צחקתי "תשימי חולצה יש לי מה לספר לך" אני ממלמל והיא מהנהנת שמה על גופה הערום חזייה וגופיה במהרה לא מעזה להסתובב לעברי "בוא" היא לוחשת מתיישבת על המיטה אני נשכב עם ראשי על ירכיה "מה קרה?" היא שואלת משחקת בשערי "אמא שלי ואחי רוצים שנשלים" אני ממלמל "תשלימו ממה?" היא שואלת ואני נאנח, היא לא יודעת את הסיפור "זה סיפור ארוך" אני ממלמל "יש לי זמן" היא לוחשת בחום ואני נאנח מתחיל לספר לה מהרגע שהייתי בן חמש ועד עכשיו
"תומאס, אתה צריך לסלוח להם" נוריאל לוחשת משחקת בשערי "זה לא פשוט" אני אומר בשקט "אני יודעת אבל כל זאת תומי הם המשפחה שלך לא משנה כמה תתכחש לזה" היא אומר ואני מהנהן, "תומאס הנש-" "נוריאל אני לא בשבילך" אני נאנח "אבל-" "נוריאל דיי" אני נושק לחייה יוצא מן חדרה וביתה מחליט לסלוח לאדיר ודנה, נוריאל הכניסה לי קצת הגיון "אדיר אמא?" אני נכנס לסלון הם באותה התנוחה "אני סולח" אני אומר בחיוך קטן ודנה קופצת עליי בחיבוק מוחץ "התגעגעתי אליך ילד שלי" היא לוחשת "אני לא- גם אני" אני מתקן במהירות יקח לי זמן להתרגל "היא גרמה לך לסלוח" אדיר מחייך  בשובבות ואני מגלגל את עיני " לא עניינך" אני מזמר עולה לחדרי, מוריד את בגדי ונשאר בבוקסר שחור ונכנס למיטה נרדם
"אללה קום" אדיר צועק מושך את השמיכה מן גופי "למה סלחתי בכלל" אני ממלמל זורק על פניו כרית קם מן המיטה מצחצח את שיניי שוטף פנים והולך לארון מוציא חולצת בית ספר לבנה וגינס שחור משופשף מעט עם קרעים נועל את נעליי ה'נייק' השחור לבן שלי מרסס אפטרשייב לוקח תיק סיגריות טלפון ומצת יורד למטה "טרמפ?" אדיר שואל ואני מניד בראשי לשלילה "קח את נועה" אני אומר יוצא מן הדלת , "שלום לך" אני אומר בחיוך והיא מחייכת מנשקת את לחיי "שלום תומי" היא מצחקקת "אתה יודע מה?" היא נעצרת ואני מגחך "מה?" "מהיום אני החברה הכי טובה שלך!" היא צווחת בחיוך ואני מהנהן "הכי טובה נוריאל"