כוכב נופל {הושלם ✔️}

6- ברוך הבא לצוות

-
נ.מ גונגקוק:
-

הדלת נטרקה מאחורי בחוזקה.
מותירה אותי ואת המחשבות שלי לבד.
פסעתי לכיוון היציאה מהבניין היוקרתי מערער על מה שקרה.
עבר הרבה זמן מאז שמישהו התייחס כלפי ככה, בתשוקה ורכושניות..
רק שזה לא היה הדדי, מעולם לא אהבתי את זה. זה כואב להיות נשלט כשזה לא מרצון.
התהלכתי לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה ופרצופו עמד מנגדי. נזכרתי בסיטואציה שהייתה קורת כמעט פעם בשבוע זוכר אותו מעליי נוגע בי כאילו אני חפץ, ידיו הקרות עוברות על גופי מעבירות בי צמרמורות.

ניערתי את ראשי כמנסה לשכוח מזה ולהעביר נושא.

התיישבתי בספסל התחנה מחכה לקו 10 שיגיע. הרמתי פאלפון לג׳י או בתקווה ענקית שתעביר את זמני.

״ג׳י או?״ שאלתי בשקט.

״קוקי!!!״ היא צעקה בשיכרות.
לא שוב. היא יודעת שאני לא אוהב את זה. אבל היא לא מוכנה לוותר על זה ולכן היא יוצאת לשתות עם חברים לפחות פעם בחודש.

״איך את חוזרת?״ שאלתי אותה מנסה לשמוע משהו למרות כל השירים והצרחות שנשמעו מהצד שלה.
"אל תדאג בו גום מחזיר אותי.״ היא ציחקקה. מאחל לה בריאות הנפש והגוף ובעיקר שפיות.
מדהים כמה שהיא זקוקה לזה.

״תזהרי כשאת חוזרת.״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
לא,
היא לא תעביר לי את הזמן.
נאנחתי בכבדות, מביט באדי הקור שבורחים מפי, מעניקים לי תחושה של ילד רע שמעשן.
אבל זו רק אשליה.
אני לעולם לא אעשן.
ראיתי את האוטובוס מגיח ובדלת האוטובוס היה ניתן להבחין שהוא מפוצץ באנשים.

עליתי להאוטובוס מוציא מארנקי את הכרטיסיה ומגיש לנהג.
״נגמר לך הכסף בפנים.״ הוא אמר עצבני מעט.

״היה לי כשעליתי לאוטובוס מקודם,״ עניתי לו בלחץ אני שונא שזה קורה.

״ילד, תפסיק לבלבל לי תמוח או שתשלם במזומן או שתרד בתחנה הבאה.״ הוא הרים עליי את קולו גורם לי להתכווץ מעט.

״אני ארד בתחנה הבאה תודה.״ אמרתי מתכונן לרדת. יש לי בערך עשרים דקות ללכת ברגל וזה לילה, חשבתי בלחץ.
לילה.
יש כאלה שרואים את זה כאחד הזמנים הכי קסומים שיש.
בעיני זה אחד הזמנים הכי מפתיעים ביום. 
אתה לא יכול לדעת מי יארוב לך מהסמטה או מי יגש אלייך כשהוא שיכור.
אני שונא את הלילה.
ירדתי מהאוטובוס במהירות בזמן שהנהג ממלמל על החוצפה של הנוער. רציתי להעיף לו סטירה, או לפחות לענות לו נורמלי.
השיער שלי התפזר על פני וסגרתי את מעילי חזק יותר מהדק את האחיזה שלי בו כאילו הוא יגן עלי.
פסעתי בשקט ברחוב הקריר ולפתע יללה חזקה נשמעה אך היא רק גורמת לי ללכת מהר יותר ולא לבדוק איזה חיה השמיעה אותה.
אחרי עשרים דקות של הליכה מפרכת אני יכול להישבע שרגליי נהפכו לגוש קרח ושיערי נעשה קשה והרכות שלו נעלמה, פתחתי את דלת הבית נכנס לבפנים ונועל בחזרה.
קפצתי למיטה מודע לכך שאני ישן עם בגדיי.
כיסתי את גופי עם השמיכה הענקית ושקעתי לשינה עמוקה.