כוכב נופל {הושלם ✔️}

22- בוא נשבור את מרגלית

-
נ.מ טאהיונג:
-

״שלום לכם.״ האדם הצעיר התיישב ראשון מבחין באי נעימות ששוררת ביננו.

״היי,״ גונגקוק מילמל בביישנות.

״שלום.״ קדתי עם ראשי מיד אחריו.
״למה קראת לנו לפה?״ שאלתי בישירות חוטף מגונגקוק צביטה קטנה.
״למה זה היה טוב?״ לחשתי בעצבים.

״תכבד קצת מפגר,״ הוא לחש בחזרה וחייך לאותו האיש את החיוך הכי מקסים שלו.
לשבריר שניה השלתי את עצמי שהוא אמיתי.

״האמת שזה החבר הזה שלכם.״ הוא ענה בוחן אותנו עם עיניו הכחולות ולא אופייניות לאידאל היופי הקוראני.

״הוא ביקש ממני לנסות לסדר את הקשר ביניכם.״ המשיך גורם לפי להיפתח בשוק.
גימין הזה בן של אלפיים אלפקות.
״אז, מה אתם אומרים? מסכימים לנסות?״ הוא המשיך לדבר.

״אני אשמח.״ קולו של גונגקוק נשמע באוזני גורם לגופי להתיישר באינסטינקט.

״אין לי בעיה,״ עניתי אחרי חשיבה קצרה.

-

״בוא,״ משכתי את ג׳ימין אחרי חצי שעה של דיבורים כאשר הוא היה באמצע לזבל לבחורה נוספת את השכל.
״כל דבר טוב בחיים שלי אתה הורס...״ הוא מילמל כשהוא ממשיך להביט אחורה לעבר הנערה אשר התחיל איתה.
הבטתי בגונקוק עומד ליד הרכב של נאמג׳ון מצחקק כשהוא מביט בסיטואציה הנעשית לנגד עיניו.
אני,
מושך את ג׳ימין.

״מרגלית!!!״ ג׳ימין התשחרר מהאחיזה וזינק באהבה לרכב של נאמג׳ון שהיה אחראי להרגיל את כולנו לקרוא לרכב שלו מרגלית.
חייכתי בקלילות ונכנסתי למושב הנהג כשקוקי מתיישב על ידי ומחייך גם הוא.

״מה, הרב חיתן אתכם?״ ג׳ימין שאל בהתעניינות שלהפתעתי- הייתה רצינית.
״עוד לא.״ אמרתי.
מתחיל בנסיעה ויודע שהשתי מילים שאמרתי הופכות ברגעים אלה במאה שמונים מעלות לגונקוק את הלב.
התחלנו בנסיעה והאווירה ברכב הייתה רגועה גונגקוק הדליק שירים ונשכב אחורה בחיוך כובש.

החנתי את הרכב עוצר את המנוע ומבחין בשקט ששורר ברכב. סובבתי את ראשי מוצא את גימין מרוכז בפלאפון בשתיקה ואת גונגקוק ישן ברוגע.

פניו העדינות קרנו באור יפיפה וריסיו השחורות הודגשו.
״הגענו.״ הרמתי את קולי מנענע את כתפו של הילדון שלצידי שהתעורר כאשר מגע ידי נפגש עם כתפו.
הוא פיהק בקול שולף את החגורה ויוצא מהרכב מנומנם מעט.
״כוסעמק אני לא מצליח לפתוח!״ גימין צעק בועט בדלת של הרכב המזדיין של נאמגון.

״תזהר על מרגלית מפגר! נאמגון יקרע לנו תצורה אם יקרה לה משהו.״ רצתי בבהלה לדלת פותח אותה ונותן לגימין בעיטה ברגל.
״מרגלית הזאת,״ הוא מלמל בעצבים וסגר את דלת הרכב.
״אתם באים?״ סובבתי את ראשי כשכמעט הגעתי לדלת הבית פוגש בגונגקוק שחצי רדום על הרכב וגימין לידו תומך בו כשמבט מתחנן על פניו.
הוא סימן לי בידיו לבוא לעזור לו בעוד אני מטה על פני הבעה מבולבלת.