כוכב נופל {הושלם ✔️}

31- מי אמר ג׳ימין ולא קיבל?

-
נ.מ טאהיונג:
-

עברו כמה שעות, השמש שקעה וחושך כיסה את שמי קוריאה.
אחרי ההתקף לקחתי את גונגקוק איתי לחדר ועכשיו אנחנו במיטה, מחובקים בחוזקה.
ליטפתי את ראשו וחיבקתי את גופו באהבה, אלוהים יודע כמה הוא חשוב לי.
ידיו מצאו את מקומם בגבי והרגשתי את אצבעותיו אוחזות בחולצתי בחוזקה. הוא קבר את פניו בצווארי.

״אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם לא היית מגיע בזמן.״ הרגשתי את דמעותיו מרטיבות את חולצתי וצווארי.

״לא הגעתי בזמן. הוא עדיין צעק עלייך, השפיל אותך ואפילו הרביץ לך. אני כלכך מצטער גונגקוק״ אמרתי בשקט והחזקתי בגופו של גונגקוק חזק, מקרב אותו אליי.
הדמעות פרצו מעיני יחד עם העייפות והתיסכול ששרר בי.
״אני כלכך מצטער גונגקוק..״ אחזתי בבגדיו בחוזקה, מפחד לעזוב אותו.
בפעם הראשונה, בכיתי לידו.
הראתי לו את נקודת החולשה שלי,
ונקודת החולשה שלי זה הוא.
הוא הוריד את פניו מצווארי והביט בי עם עיניים אדומות, הסתכלנו אחד על השני ולאט לאט בלי להרגיש פנינו התקרבו זו לזו ראיתי כיצד עיניו ננעלות על שפתי ותפסתי בלחייו מפגיש בין שפתינו ברכות. רק שפתיים, בלי לשון רוק או כל מה שמתלווה לנשיקה.
זו הייתה הנשיקה הטהורה שאליה חיכיתי כלכך הרבה, הנשיקה שגרמה לגופי להתרפות על המיטה ולנשום סוף סוף.
כל הדאגות שלי נעלמו ברגע ששפתיו נדבקו לשלי,
כל הפחדים שלי נעלמו ברגע שגופו עלה על שלי.
זה רק אני והוא עכשיו, אחרי כל הסבל הזה זה הכי הגיע לנו בעולם.
הוא ניתק את הנשיקה והניח את ראשו על החזה שלי, עוצם את עיניו ומחייך בקלילות.

״הלב שלך דופק חזק כשאתה ליידי.״ הוא ציחקק ונשק לשפתי שוב.

״הלב שלי תמיד ידפוק כשאתה ליידי.״ מלמלתי והתיישבתי על המיטה, כשהוא עליי.
״חשבתי על סרט נחמד היום בערב כולנו ביחד, להרגיע את הרוחות קצת.״ הבטתי בו, מחכה לתגובתו.

״זה רעיון מעולה! אני אלך לקרוא לכולם.״ הוא מיהר להתרומם מגופי אך תפסתי בגופו מפיל אותו על המיטה ועולה מעליו.
לחייו האדימו ועיניו הביטו בי בהפתעה.

״כלכך מהר?״ חייכתי אליו בממזריות ונשקתי לצווארו בחוזקה משאיר שם כתם אדמדם ושולח אותו לסלון, לקרוא להם.

״מי אמר ג׳ימין ולא קיבל?״ ג׳ימין רץ אלי וקפץ על מיטתי בהתרגשות.

״לא יא חרא, לא!״ צעקתי וניסיתי למשוך אותו לריצפה, אך ללא הצלחה.
״ג׳ימין אני אשבור לך את החליל שקיבלת אתמול,״ נעצתי בו מבט חד.

״בסדר יא זיבלון.״ ג׳ימין ירד מהמיטה ואני חייכתי בניצחון.
״מה רואים?״ הוא שאל והתיישב לידי.

״אנאבל שלוש.״ השבתי לו והוא עשה פרצוף מעוות מפחד.

״יונגי ישמור עלי,״ הוא אמר לי אבל בעיקר לעצמו.
באותה שנייה יונגי נכנס אל תוך החדר.