כוכב נופל {הושלם ✔️}

35- אפילוג

-
נ.מ גונגקוק:
-

ריח הברבקיו דיגדג את אפי ופתח את תאבוני,
הרגשתי שאני מוכן לטרוף את העולם.
״מתי האוכל מוכן?״ ג׳ימין שאל את נאמג׳ון שניפנף על המנגל כדי שהגחלים יתחממו.

״ג׳ימין, לך תחפש תעסוקה,״ נאמג׳ון חייך בחינניות אל עבר ג׳ימין שהחזיק את הקיבה שלו ואני יכול להשבע שנזל לו ריר מהפה.

״אני בצום מהבוקר בשביל זה.״ הוא אמר בכאב.

״אתה בצום מהבוקר כי הייתה לך סתימה בשן והיית צריך ללכת לרופא שיניים. אל תעבוד עלינו.״ ג׳ין נאנח בכבדות.

״מישהו צמא?״ הוסוק שאל בעודו מתקדם אל עבר הדירה היפה שהשכרנו על שפת הנהר הגדול בקוריאה.
״לא ביחד, אני לא עומד בקצב!״ הוא התלהב בזיוף ואמר בציניות.
צחקנו ביחד ואני וטאהיונג הרמו יד.

״שייק בננה,״ טאה אמר בחולמניות.

״כנל.״ חייכתי אל הוסוק, הוא עשה לייק בידו ונכנס פנימה.

״איפה יונגי?״ ג׳ימין שאל אחרי כמה שניות של שקט.

״יש לו מוזה, הוא כותב שיר.״ טאהיונג השיב לו והעביר את ידו בשיערו של ג׳ימין ובילגן לו אותו מעט.

״איך אתם חושבים שהארמי יגיבו אחרי האלבום החדש שאמור לצאת?״ שאלתי את חבריי ללהקה.
אחרי שנפרדתי מסובין שלמען האמת קיבל את הפרידה בהבנה ובחיוב. הוא איחל לי הצלחה בהמשך הדרך ותמיד הזכיר לי שהוא זמין לכל דבר.
הסיבה שנפרדתי ממנו היא הבילבול שאוחז בי בזמן האחרון.
אני לא יודע מה אני רוצה, אני לא יודע מה אני צריך ובטח שלא יודע מה טוב בשבילי.
העדפתי לקחת פסק זמן ממנו ולחזור לבית שלי.

לחזור לBTS.

הייתי צריך לחתום על כלכך הרבה הסכמים וחוזים אבל חברי הלהקה תמכו בהכל,
הסוכן היה איטי ודאג שאעשה הכל בזמן שלי ללא לחץ.

״תראו את זה,״ נאמג׳ון אמר לפתע כשהוסוק חזר מהבית עם שני שייקים ויונגי מהחצר הענקית עם חיוך פרוס על פרצופו, כשבידו הימנית הוא אוחז בדף אשר נמצאות בו המילים לשיר החדש.

הוא הצביע על מקום אקראי בשמיים, כולנו הסטנו לשם את מבטו בשניות וצפינו בכוכב כסוף וזוהר שנופל לאורך השמיים.

״זה מהמם.״ ג׳ין מילמל.
כולנו הסכמנו איתו.

כוכבים הם הדבר היחיד שאני יכול לצפות בו מבלי להשתעמם.
היופי שלהם מהפנט.

״תבקשו משאלה,״ ג׳ימין אמר בחיוך.

הקשבתי להוראתו.
עצמתי את העיניים וביקשתי לאהוב אותו.
לאהוב אותו אהבה שתהפוך לי את הבטן,
לאהוב אותו אהבה שתגרום לכל שריר בגופי להתכווץ כשהוא מדבר,
לאהוב אותו אהבה שתגרום לשנינו לשחות בים של אושר.

״כשחושבים על זה, כולנו בשלב מסויים בחיינו כוכבים נופלים.״ ג׳ימין אמר את המשפט שגרם לליבי לפרפר.
הוא צודק.

״תרתי משמע.״ יונגי הוסיף.

הוסוק הגיש לנו את כוסות השתייה והתיישב על ידי.
״רק שבניגוד לכוכבים האלה, אנחנו כן מצליחים לקום.״ הוסוק חייך ונשם עמוק.
החלפתי מבט עם טאהיונג ועיניו נצצו.

״אנחנו שנייה חוזרים.״ הוא לקח את ידי הפנויה של ומשך אותי אל החצר.

״לאן הולכים?״ שאלתי בעדינות.

״לדבר.״

חלפנו על הדשא שהיה מעט רטוב ואחרי שניות הגענו אל הנהר העצום.
התיישבנו על שפת הנהר, חלצנו את נעליים והרשנו לכפות רגלינו להתרטב מעט.

״הכל בסדר?״ התענייינתי, הוא חייך חיוך יפהפה ונד לשלילה בראשו.

״איך בילת את ארבע השנים האלו?״ הוא הסיט את מבטו אלי.

״אני יודע שכולכם בטוחים שהיה לי מדהים, ששכחתי מהכל ושנהנתי מכל רגע, אבל זה כלכך לא נכון.״ אמרתי את כל אשר על ליבי באנחה כבדה.
״טאהיונג אני בחיים לא שכחתי אתכם.״ השבירה בקולי נשמעה בבירור והשפלתי את ראשי.

״למה לא נשארת באותו היום?״ הוא בלע את רוקו והרים את ראשי עם ידו.

״פחד.״ סיכמתי את הכל במילה אחת שתיארה את הרגשתי באותו היום.
״בארבע השנים האלו אומנם הייתי עסוק בסובין ובבניית החיים הפרטיים שלי אבל אתה תמיד היית שם, רודף אותי ברגעים קשים ומנחם בעצובים.״ היה לי חשוב להסביר לו, שהוא מעולם לא נשכח מליבי.
״אבל מה איתך? איך אתה בילת את ארבע השנים האלו?״ לחצתי עליו מעט. נואש לדעת שאני לא היחיד שלעולם לא שכח.

״לפעמים רציתי לומר לך שלא התקדמתי.
היו לילות שהייתי תקוע שעות על הוואטצאפ שלך רק כדי לראות מתי אתה ער, והיו ימים שהייתי עובר על כל התמונות שלך רק כדי להיזכר בך.״ הוא נשם עמוק והתחיל לספר,
ארבע שנים שבהם הדיכאון הפך לגור אצלו בלב,
הוא סיפר שהוא גרוע בלהעמיד פנים שהוא בסדר, ושנמאס לו לזייף חיוכים כשהם פאקינג לא אמיתיים.
הוא אמר שנכנסתי לו אל הלב בתקופה שבה הלב שלו היה נרקומן לאהבה.
ושהוא נואש לחזור לאותה התקופה.

״מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות?״

״להפסיק לאהוב.״