כוכב נופל {הושלם ✔️}

11- איפה הוסוק?

-
נ.מ גונגקוק:
-

״טאהיונג!״ צרחה נשמע ברחבי הבית הענק. קיפצתי על מקומי בבהלה.

״מה האידיוט עשה הפעם...״ גימין פיהק בקול נשען אחורה על הכיסא.
אלוהים יודע עד כמה סבלתי בעשרים דקות האלה, הבחור הזה פשוט בלתי נסבל.
ניסיתי, אני נשבע!
אבל הוא פשוט לא מקשיב!
הוא לא מוכן לשתף פעולה וכל פעם מחדש מעביר את הנושא.

הוא שלף את הטלפון מכיסו ופתח אותו בלחיצת אצבע
״אבל ביקשתי בלי פלאפון.״ אמרתי נאנח בעצב ויאוש מילא אותי.
הוא הרים את מבטו עלי ממשיך ללעוס את המסטיק, והביט בי במבט לא מבין.

״המשחקים שלך לא עובדים עליי באבי.״ הוא חייך בזדוניות.
אני לא מאמין שלקחתי את המשרה הזאת, חשבתי במירמור לא מבחין בדמעה חצופה שנפלה על לחיי.
״אתה בוכה?״ גימין קרא בבהלה.

״מה? מי בוכה? מה עשית לו ימזדיין בתחת?״ הדלת נפתחה באגרסיביות חושפת את טאהיונג שעמד שם כאשר מגבת סביב מותניו, בעוד מגבת נוספת על שיער ראשו, גופו העליון חשוף לגמרי לעינינו.
הרגשתי את מבטו של גימין עלי מביט בי בחיוך ממזרי והרכנתי את ראשי מרגיש את לחיי מתחממות.

״אני לא בוכה.״ אמרתי מוחה את דמעותי ומחייך חיוך קטנטן.
״נכנס לי משהו לעין.״ המשכתי,
הם הביטו בי בחשדנות

״טאה פאקינג היונג!״ צרחה נוספת נשמעה.

״מה?״ הוא צרח בחזרה.

צעדי רגליים חזקות נשמעו קרוב אלינו.
נאמגון הגיע, תופס את טאה מכתפיו מסובב אותו ומביט בו בכעס.
״באמת?״ הוא הרים את קולו.
״באמת?!״ הוא עכשיו צעק.

״נאמג׳ון אני חולה.״ טאה אמר באיפוק מסדר את המגבת על גופו.

״כן, כמו שלג׳ימין יש טקט.״ נאמג׳ון ביטל את דבריו.

״הי-הי-הי, חולרעות, תרגעו,״ ג׳ימין פיצץ עוד בועה במסטיק שלו.

״טוב, רד לי מהצורה,״ טאה ניסה להשתחרר מאחיזתו.

״למה העלת את זה?״ ברגע שנאמג׳ון שאל את השאלה טאה קפא במקומו.

״מה הוא העלה?״ ג׳ימין שאל.

״תחזרו ללמוד, מצטער על ההפרעה.״ הוא משך את טאה מחוץ לדלת.

״כוסעמק!״ ג׳ימין צעק בתסכול.

״בוא ננסה להתעלם ממה שקרה כאן הרגע, בסדר?״ שאלתי ברוגע.

״לא מבטיח.״ הוא נאנח.

״מה אתה אוהב לעשות?״ עלה במוחי רעיון.

״לשיר, אני מניח,״ הוא פיהק.

״אוקיי. תשיר לי את הABC איך שאתה רוצה.״

-
נ.מ טאהיונג:
-