כוכב נופל {הושלם ✔️}

10- הכל בסדר, הוא לא נרקומן.

-
נ.מ טאהיונג:
-

רצנו על שפת הים, הקצף הלבן הרטיב את רגלנו.
חולצתי הלבנה נהייתה כבר שחורה מהליכלוך. והוא? טוב הוא תמיד יראה טוב.
״גונקוק אתה חייב למהר!״ צעקתי כאשר אני ממשיך לרוץ, לא מסוגל להביט לאחור, לראות את כל אותם האנשים בשחור שרודפים אחרינו.
נואשים לרצוח אותנו.

״אני לא מצליח, טאה,״ הוא התנשף.
עצרתי והתקדמתי אליו מרים אותו בשתי ידי.
רץ ביחד איתו.
לא מסוגל לחשוב שאאבד אותו.

״עוד טיפה.״ אמרתי לו ובעיקר לעצמי.

״אנחנו לא נצליח.״ הוא כרח את ידיו סביב צווארי בחוזקה, והחל לבכות.

״תמשיך אתה. אני אעכב אותם ואעשה את הקיצור מהמזרקה. בסדר?״ לחשתי ונסיתי להסדיר את נשימותיי למרות שהריצה שלי רק מתגברת.

״באמת?״ הוא משך באפו.

״כן.״ נשפתי בהקלה.
הכל יסתדר עכשיו.

הנחתי אותו על הקרקע ונשמתי עמוק.
״תרוץ. תחכה לי איפה שהשוק. עוד עשר דקות נפגש.״ כמעט ואני האמנתי לשקר הזה.

״אתה מבטיח שתבוא?״ הוא שאל והינהנתי במרץ.

״אתה מבטיח שתרוץ?״ הפעם הוא זה שהינהן.
חייכתי במהירות והוא הסתובב לכיוון המזרקה. תוך שניות אחדות הוא נעלם מזווית עייני.
יכול להיות שאם זה היה יום רגיל הייתי פושט את חולצתי ומכנסיי ומזנק לים וצופה בשקיעה ובכמות הציפורים שהולכת וחוזרת בשמיים. אך זהו לא יום רגיל. וכרגע אני מת להיות אחד הציפורים ששם ולעוף.