כוכב נופל {הושלם ✔️}

בשבילכם💕

אני בדילמה של חצי שעה איך להתחיל את המכתב הזה, אבל אני חושבת שרק לחבק כל אחד ואחת מכם יפתח את ה-״היי שמעו שנייה,״
שאני זקוקה לו נואשות כרגע.

אז,
קראתם את התסריט של החיים שלי בכל אחד מהפרקים הללו,
מהשגרת בוקר שלי ועד הלילה.
ובין לבין,
את השיחות שלי עם החברים שלי.

הסיפור הזה היה התורפה שלי,
הוא היה היומן שהייתי זקוקה לו כל החיים.
חיפשתי איפה לפרוק,
הוואטפד היה הבמה.

הכתיבה הפכה להיות עבורי אובססיה,
הייתי מחכה כל יום לשעה בה אני מסיימת את הלימודים מבלי שיש לי מבחן למחורת ויושבת על פרק שרוב הסיכוים רובו לקוח מסיטואציות של אותו היום.

מעולם לא ראיתי את הספר כספר מצליח,
מעולם לא חשבתי שיש בן אדם מאחורי המסך שמחכה לפרקים של הספר הזה,
ובטח,
שמעולם לא חשבתי שבתחרות גדולה,
ינצח ספר קטן.

אותו היום בו הכריזו על הספר המנצח בפרוייקט אוניקה זה היה היום בו הבנתי,
שאנשים אוהבים את מה שאני כותבת.
אנשים נושכים שפתיים מתי שאני מתארת את הקוביות של טאהיונג,
אנשים כועסים מתי שקורה ריב בין השיפ האהוב עליהם,
ואנשים מרגישים בעננים כשטאהקוק מחליפים מילה בינהם.
והכל,
בסיפור שהמוח הקרמינלי שלי יצר.

כשאני עצובה הסיפור הוא החולשה שלי,
אני קוראת פרקים ונזכרת באותם ימים בהם הייתי מאושרת וממהרת להיכנס לפתקים בפלאפון ולכתוב את אותו הרגע בקצרה. שכשאגיע הביתה אדע מה רציתי לעשות בפרק הבא של כוכב.

כאשר אני נכנסת לוואטפד,
אני מרגישה בשמיים כשאני רואה שעוד מישהו סימן כוכב על פרק מדצמבר ומתרגשת כמו ילדה שמישהו נוסף הוסיף את הספר לרשימת קריאה.

עוד לא הומצאו מילים בשביל שרק אתחיל להוכיר את התודה שאני חייבת לכם,
אבל הומצאה כנות שרק נשפכת פה בכמויות.
איכשהו אני מקווה שאותה הכנות שאני מדברת עליה במכתב הזה נגעה בליבכם והפכה אותו מעט כמו שאתם הופכים את שלי.

גרמתם לסיפור לשבור את הסטיגמה שהשם שלו בנה לעצמו,
כי כוכב נופל שבנינו ביחד?

לעולם לא יפול.

לא כל עוד אתם כאן.

השמחה שלי מכם מתבטאת שאני מוצאת את עצמי מצלמת מסך אין ספור פעמים שאני רואה את הכוכבים, העוקבים והתגובות שאפילו כל מה שכתוב בה זה- ״מתי פרק הבא?״

כי כל מה שאני צריכה לדעת,
שיש שם מישהו שמחכה שהמציאות שלי תהפוך למילים,
כי ברגע שזה קורה,
אני מתחילה להעריך את המציאות שלי יותר.

מונדר יאהבה💘