לא בחרתי

פרק 5

פרק 5

. . . . . . . . . . .

"אני חושב שאני אשן על הריצפה, יונגי.. תזיז קצת את זה"
"זה בסדר ג׳ימין.. אני רגיל לישון על ריצפה"
"לכן כדאי שתישן לפעמים על מיתה, ממילא לא איכפת לי, אני לא חושב שאני אשן בכלל הלילה"
"בואו לאכול"
טאהיונג צעק לפתע, מפסיק את הויכוח של שתיהם. יונגי קם והלך לפתח החדר, הוא היה רעב מידי אבל בכל זאת חיכה לג׳ימין.
ג׳ימין רצה להשאר בחדר ולהרגע.

"אתה בא?"
יונגי שאל אותו

"אני צריך לעשות משהו, כבר אבוא"
תירץ, בדיוק נשמע צליל התראת הודעה.

הוא חייך חיוך מצטער ליונגי שהבין אותו ויצא.
ג׳ימין שם את האוזניות והדליק את המוזיקה שאהב.

הוא התיישב על עדן החלון שהיה מכוסה בוילון גדול.

ואז שם לב להודעה אחת שלא נקראה. הוא פתח אותה.

מאת איש קשר לא מוכר;
'אתה חושב שנפסיד לך? אנחנו ניקח את הראש שלך לקישוט קיר' -
ג׳ימין נבהל. מאיפה השיגו את המספר שלו?

"לך לעזאזל" אמר ובעט במסגרת החלון
"לך תזדיין יכלב!"
צעק, אבל נזכר שאינו לבד בבית.

"ג׳ימין, את מי אתה מקלל?"
טאהיונג שאל ויונגי קרא לו לאכול.

"אני בא, זה שום דבר"
הוא כיבה את הטלפון, הלך לחדר האוכל והתיישב ליד יונגי

"תאכל"
טאהיונג מזג לו הרבה מנות לצלחת.

"זה יהיה לו חריף"
יונגי אמר ושתיהם צחקו
"מה?"
שאל, לא מבין מה היה מצחיק

"אני לא מרגיש טעם"
ג׳ימין אמר, מסביר את הטעות שלו.

"מה הכוונה?" טאה צחק כשראה את יונגי מבולבל.

"הוא.. הוא ערפד, זוכר?" -
"ערפדים לא מרגישים טעם"

הוא התחיל לאכול, יונגי הסתכל עליו במבט לא קראי.

"אייש, אז אתה לא יודע מה הטעם של סושי? של פיצה? אם היית יודע מה אתה מפסיד.." יונגי נשך את שפתיו ומיד המשיך לאכול.

"אם אתה אומר" מלמל.
יונגי שם לב לירידה במצב רוחו של ג׳ימין ומיצמץ בחרטה, הוא צריך לחשוב לפני מה שהוא אומר.

"מצטער, אני מדבר יותר מידי...הנה תאכל"
ג׳ימין חייך בקושי והתרחק מהשולחן.

"ג׳ימין, הכל טוב, אנחנו בחיים, תחייך"

הוא חייך חיוך מזויף.