לא בחרתי

פרק 8

פרק 8

. . . . . . . . . . .

"שָקֶט כאן"
טאהיונג אמר וסידר כמה דברים בשולחן.
"מאוד"
יונגי השיב. באמת שקט מאוד, שקט בצורה מטרידה.
"אם השוטרים היו פה סימן שהם יחזרו בקרוב"
יונגי אמר וקם מהר מהספה

"אל תגיד לי, צריך לעבור שוב דירה?"
ג׳ימין שאל, נמנע מלהסתכל בעיני חבריו.
"טאה אני מקווה שיש לך עוד דירה"
"לא, אל תבנה עליי כל פעם, יש לי רק שתי דירות"

יונגי נשכב על השטיח, חושב על מסתור חדש.
"אני ידבר עם חבר שלי, הוא היה שותף שלי בעבר, אולי הוא יסכים לארח אותנו בסודיות"

"חבר? מי זה?" ג׳ימין שאל ומזג לעצמו מים.
יונגי קם מהשטיח לצורת ישיבה

"חבר ילדות, ג׳אנגקוק, והוא גר לייד מרכז העיר. הייתי גר איתו בשותפות, כמו שאמרתי כבר, אבל התחיל להימאס לי מהמקום ההוא, אז הלכתי משם"
"ואז הגעת לפה?"
"לא. קודם הייתי עובד בתמורה למקום שינה אוכל, זה היה מעניין. אבל גם מזה נמאס לי"
"זה מגניב"
"לא ממש, אחרי זה הלכתי משם. טוב ואז לא הייתה לי בדיוק דירה, חשבתי על לחזור אל ג׳אנגקוק, אבל לא רציתי להפריע לו. ואז בדיוק הגעתי לכאן"
"אז בוא נקווה שגם מכאן לא ימאס לך"

טאהיונג צחק ויונגי גירד בעורפו
"אתה צודק, אבל כאן זה שונה, לא נראה לי שנמאס לי"
ג׳ימין צחק עליו
"אתה כזה רגשני"
"יה! מי רגשני?!"
הוא רץ אחריו וטאה רק הסתכל עליהם והניד בראשו ביאוש.

"ילדים"
מי שמדבר

°               °                 °

"ג׳אנגקוק, מזמן לא נפגשנו"
טאהיונג וג׳ימין נשארו מאחורי יונגי, מביטים בג׳אנגקוק שכנראה לא הבחין בהם עדיין.

"יונגי היונג! התגעגעתי!"
ג׳אנגקוק חיבק את יונגי והוא החזיר לו חיבוק קטן

"אה, כן, העינין קצת הסתבך.. ו.. תגיד, יש מקום לעוד שניים?"
"את מי הבאת עכשיו?" ג׳אנגקוק גלגל עיניים.

יונגי נכנס וזרק את עצמו על הספה

"שתיי חברים מאוד טובים שלי, שארחו אותי אצלם כשלא היה לי בית, ג׳ימין, טאה תכנסו"
הוא צעק אליהם והם נכנסו

"נעים מאוד"
אמר בפרצוף רציני, משהו קצת מפחיד
"דיי להיות כזה נאחס, תחייך אליהם. אמרתי לך שהם חברים טובים"
"אאה.. אני פארק ג'ימין. וזה.. זה קים טאהיונג.. נעים לפגוש אותך.."

ג׳אנגקוק הנהן
"נעים גם לי. אני ג׳אנגקוק, אתם יכולים להתארח פה"
"קוקי-"
"כלומר.. לגור פה"
"אה.. ועוד משהו. ג׳אנגקוקה, הם מסובכים עם החוק, אז שששש.."
נראה היה שג׳אנגקוק התעצבן. הוא קם משם והלך לחדר שהיה בפינת הבית.

"אה, משהו על ג׳אנגקוק, לא כדאי לכם לעצבן אותו, הוא מאוד חזק"
"רק הגעתם ואתם כבר מרכלים!?"
ג׳אנגקוק צעק מהחדר ויונגי גיחך.

"הוא שמע אותנו"
"עכשיו, אחרי כל-כך הרבה זמן שאכלנו רק ראמן וקימצ׳י, מה בא לכם לאכול?"

אף אחד לא ענה, ויונגי נאנח.

"שג׳ונגקוק יחליט"
שוב הייתה שתיקה, יונגי קם מהספא והלך לחדר של ג׳אנגקוק. לאחר כמה דקות חזר.

"ג׳אנגקוק לא יצא בזמן הקרוב, נכון?"
"לא נראה לי. הוא צריך להתרגל לעוד שני אנשים בבית"
"אנחנו מפריעים. אולי כדאי שנלך?"
יונגי הניד בראשו, וקולו של ג׳אנגקוק נשמע מהחדר.
"אתם לא פריעים. יש לי עבודה לעשות, אני עדיין לומד אז אני קצת עסוק, תשארו"
"אולי בכל זאת? זה לא נשמע שהוא מתכוון לזה" טאהיונג אמר ועיקם את פיו.
"זה יעבור לו"

יונגי קם מהסלון, ללכת להכין להם אוכל.
"טאה, תוציא מהארון פה ארבע צלחות"
הוא הנמיך את האש, והוציא כמה דברים מהמקרר
"בסדר".

"קוקי! בוא לאכול, זה בקרוב יהיה מוכן!"
יונג׳י קרא לג׳אנגקוק, שלא ענה לו. הוא נאנח, אבל מייד סובב את ראשו ששמע ניפוץ.
"מה קרה?"
"זה נשבר לי.."

יונגי הסתכל על טאהיונג, שהחזיק ביד שלו רק שלוש צלחות, וחצי.

"את-ה שברת את הצלח-ת אהובה על ג׳אנגקו-ק--"
"אופסי?"
"לגמרי אופס, שכח מכל מה שאמרתי. אני לגמרי בעד שנלך מכאן עכשיו"
"אני מסדר את זה, אל תדאג- רק חכה..".

טאה התכופף ואסף את שברי הזכוכית.
"בסדר, אני אלך לג׳אנגקוק, לעכב אותו. כשאתם מוכנים תצעקו יונגי"
שתייהם הנהנו, וטאהיונג הרים את שברי הצלחת.

"קודם צריך לאסוף את זה.. בוא נראה, איך אפשר להדביק את ז- אחחח!"
"הכל בסדר טאה?"
"כן.. כן, זה רק חתך..עוד חתך"
אמר לג׳ימין וכיסה את ידו
"תראה לי, זה יזדהם"
ג׳ימין הרגיש את  ראשו פועם למראה הדם, אבל הוא לא נתן לזה להסיח אותו.

"איפה הם שמים את התחבושות?"
הוא ניגש לארון הגבוה והוציא משם סלסלה

"בטח כאן"
הוא חיטט קצת בסלסלה, ולבסוף מצא והוציא צמר גפן, חומר מחטא ותחבושת,
הוא ניגש לטאהיונג

"זה חתך קטן, אני בטוח שזה לא רציני"
"ג׳ימין, זה לא טוב לך לראות את זה"

הוא ראה את ג׳ימין  תופס בראשו ובצווארו.  "ג׳ימין די"
טאה ניסה למשוך את היד מאחיזתו

"זה מסוכן לך להתאפק ככה, די, אני הסתדר לבד"
ג׳ימין שתק והמשיך לחבוש את ידו.

"אנ-אני רוצה ללמוד להשתלט על עצמי. ב-ב-בבקשה תן לי לנסות.."
"זה מספיק. אני בטוח שאתה תלמד. בוא נסדר את הצלחת עכשיו"
"טאה!"
"מה?"
"אני ביקשתי הזדמנות, אתה לא יכול לתת לי?"
"ג׳ימין אני לא יודע מה אני צריך לעשות למקרה שתשתנה, אז זה לא זמן טוב עכשיו".

ג׳ימין נאנח והתיישב על הרצפה. הוא חיבק את רגליו לחזהו, ונשען עליהם.

"ג׳ימין, אתה הרבה יותר חזק ממה שאתה חושב. ואני בטוח שאתה תצליח יום אחד"
ג׳ימין חייך אליו. אבל לא באמת האמין.

"אתה חושב?"
"בהחלט"