לא בחרתי

פרק 10

פרק 10

. . . . . . . . . . .

ג׳אנגקוק יצא מהמקלחת ונאנח.
"מה פאקינג הצפצוף הזה מהבוקר?"
צפצוף משאית מעצבן הפריע לאוזניו הרגישות של קוקי. הוא הלך למטבח והוציא כמה מצרכים, מנסה לשכוח בצורה כלשהי מהמשאית החופרת הזו.
יונגי קם מהמיטה ושיפשף את עיניו בעייפות. הוא ניגש למטבח והבחין בקוקי מבשל משהו.

"מה אתה עושה פה? אתה לא יודע לבשל"  "היונג, אל תדאג. בזמן שלא הייתה פה, למדתי להכין אורז, דג מבושל, מרק אצות, וחביתת אורז. אני יודע שאת שלושתם אתה אוהב אז למדתי מהאינטרנט"

"אהה.. יפה..אבל ממתי אני אוהב מרק אצות?"
"אה, אתה לא?"
"לא משנה אני יאכל את זה. אבל מה הצפצוף הזה?"
ג׳אנגקוק פתח את החלון, וחיפש את המסאית.

"נראה שמישהו עובר דירה. היונג, זה לא חשוד?"
"זה חשוד, יכול להיות שהמשטרה גילתה את המיקום שלנו. נראה מה יהיה, ואם הם באמת יראו חשודים נעבור מפה. אני לא רוצה לסכן אותך"
ג׳אנגקוק נאנח והניח את ידו על יונגי.

"היונג, למה הכנסת את עצמך לזה? אתה היית מספיק מסובך לפני, למה? בשביל לעזור לשתיהם? אתה מסתכן ככה. לא היה עדיף להשאר לגור איתי?"
"ג׳אנקוק, הם חברים שלי עכשיו, אתה לא תבין. אני רוצה לעזור להם"

ג׳אנגקוק שתק, אין לו מה להגיד על זה. צפצוף המסאית סוף סוף הפסיק ושתיהם הביטו בחלון. זוג טיפוסי יצא מרכב, מסמנים לעובדים להוציא כמה רהיטים מהמסאית.

"הם נראים עשירים"
"זה אלה שהולכים לגור פה? לא נראה חשוד. אני לא חושב שנצטרך לעבור מכאן"

קוקי חייך ויונגי הנמיך את הגז שקוקי הדליק. הוא הלך לסלון וניסה להעיר את ג׳ימין וטאהיונג.
"חמורים.. קומו!"
הוא זרק על טאהיונג כרית
"למה אתה זורק רק עלי את הכרית?
זה כואב!~ תזרוק גם על צ׳ימי!"
טאה התבכיין ויונג׳י משך בכתפיו. ג׳ימין קם בנתיים ולא הבין בדיוק מה קרה. הוא נמתח והתיישר.
"אהה אני יודע..זה כי אתה מחבב את ג׳ימין"
יונגי פתח את עיניו בהפתעה.
"תראה מה אתה אומר, אתה שיכור?"
ג׳ימין הסמיק

"יה, לא שתיתי. אין לזה הסבר אחר, ותראה, גם צ׳ימי מסמיק"
"זה כי אתה מביך אותו!"
"נו אל תיהיה רציניים, אני רק צחקתי"
"טאהיונג קום כבר"
"תפסיקקקק"

יונגי נאנח וזרק שוב את הכרית על טאהיונג.

"מה אני מדבר איתך, אתה שיכור מת"
"יא! אמרתי לך שלא שתיתי! יא!"

ג׳ימין צחק. וטאה נשף בעצבנות.

°              °               °

"זאת הפעם האחרונה שאני מזמין לנו פיצה" יונגי סיכם את הערב שלהם.

"אנחנו בורחים מהמשטרה ואתם מחייבים אותי להזמין פיצה.."
"יונגי, תפסיק להיות כזה רציני, צריך גם להנות" ג׳אנגקוק הנהן
"כן, היונג, אחרי הכל, היה כיף, לא?"

"כן, היה טעים מאוד"
ג׳ימין אמר וטאהיונג התפוצץ מצחוק.

"ג׳ימיני פאבו! איך בדיוק טעים? אתה לא יכול לטעום את זה!" 
כולם צחקו, גם ג׳ימין. גם יונגי. וגם קוקי, למרות שלא ממש הבין.

"נורא מאוחר, למה בחרתם בסרט כזה ארוך?"
"עכשיו לישון" 
 ג׳אנגקוק אמר והלך לחדר שלו

"לישון. לישון לילה טוב כלום"
"לילה טוב חברים"
יונגי התקדם לחדר שלו ונעצר.

"לילה טוב ג׳ימין"
"לילה טוב היונג"
ג׳ימין חייך אליו ונשאר עומד שם, מנסה לחשוב על כמה דברים. 

כולם נרדמו, השעה הייתה 2:47, והיה חושך, הוא חשב גם ללכת לישון, אבל שמע דפיקות בדלת.

"מי דופק בשעה כזאת?" שאל את עצמו והלך לפתוח.
לא היה שם אף אחד.
הוא הציץ עוד פעם, אבל מישהו בעט בו וגרם לו להתכווץ מכאבים.
ג׳ימין ניסה לקום אבל קשרו את עיניו ופיו.

הוא ניסה לצעוק אבל חתיכת הבד שבפיו לא איפשרה לו.
הוא חשב על כל מני דברים גרועים שיכולים לקרות לו עכשיו.
זה אנשים מהמשטרה? או שזה האלה שחטפו אותו?
הכל הפסיק כשמישהו נתן לו בעיטה אחורנה, ששתיקה אותו.

    °                °                 °    

המקום שג׳ימין התעורר בו היה חשוך, ולא מוכר.
הוא היה קשור, וכל מה שהצליח לחשוב עליו היה; איך אני יוצא מכאן.

איש נכנס לחדר, גונב את תשומת ליבו של ג׳ימין.
הוא היה נראה איש מכובד, בגלל החליפה שלבש, הוא היה צעיר, גבוה ונאה.
אחריו נכנסה לחדר אישה צעירה, כנראה בת זוגתו. הגבר התקרב אליו ומבטו מתגרה.

"מה שלומך?"
שאל לא מעוניין
"נראה שהוא לא כל-כך חזקה כמו שאמרת"
הוסיף כשפנה לאישה ההיא.
היא גיחכה והתקרבה אליו.
ג׳ימין ניסה להתחמק מידה של האישה, אבל היא קירבה אותה אליו ומרחה את הדם מהלחי שלו עד למצח.

"הוא חמוד כשהוא חסר יכולת"
"אליסון, מחר ניקח אותו למשטרה. מעניין מתי יקבעו את יום ההוצאה להורג שלו"
שתיהם צחקו בטיפשות.
ג׳ימין רתח, מה היה מצחיק פה? למה הוא צוחק כמו משוגע? זה אמור להפחיד אותו?

"אוי, באמת מעניין. רק שהוא די נאה, חבל לבזבז כזה יופי, נראה לי אני אבקש לשמור  את הראש שלו"
הם צחקו שוב והתשתתקו. אליסון הניחה את ידיה על כתפיו

"אל תיגעי בי"
הוא אמר לה, והיא גיחכה.

"או, תראה מה זה, הוא מצא אומץ לדבר.  מה אעשה, אתה תהרוג אותי עכשיו?"
"בואי נלך מכאן, רק מחר יהיה בטוח לעזוב"
"מייק, בוא נלך לשתות"
"חשבתי על זה כבר"

הם יצאו שתיהם, וג׳ימין ניסה להשתחרר מהכבלים.
עבר זמן, יותר מידי זמן, והתחיל להמאס לו "אני מוכרח לצאת מפה"
הוא ניסה לקרוע את החבלים יותר בכח, אבל זה לא עבד לו.

'אני יכול רק עם הטפרים שלי'
הוא חשב על הפתרון היחיד, אבל מיד ביטל.
"אין מצב, אני לא משתנה עכשיו"
אבל אלו רק דיבורים, ולמעשה ג׳ימין לא יכל להרשות  לעצמו להישאר תקוע.
הוא נלחם בעצמו, אבל לא הצליח לבסוף.

ראשו כאב באותה צורה מוכרת,  והניבים שלו גם יצאו ממקומם, כמו הטפרים שלו.
ג׳ימין נכנע לעצמו.