לא בחרתי

פרק 17 - סוף חלק ראשון

פרק 17

. . . . . . . . . . . .

"מי אתה?"
"אני זה שמצא דרך להפוך ערפד לאנושי"

"איך עושים את זה?"
"קודם כל, אני מניח שיונגי אמר לך שזה יכול להיות מסוכן. אתה עדיין בטוח שאתה רוצה לנסות?"
"אני רוצה"

האיש הנהן בראשו והתיישב על הספסל.
"קודם כל אספר לך, שחקרתי את התופעה הזאת כבר הרבה זמן, עד שמצאתי משהו שבגללו אפשרי להפוך לבן אדם"
"מה זה הדבר הזה?"
"אני לא יכול להגיד לך, אבל אני יגיד לך שזה יותר נכון לחזור להיות אנושי, לא להפוך לאנושי"
יונגי השתעל וגרם לשתיהם להסתכל עליו
"אני רק רוצה להבין, אתה לוקח את ג׳ימין כשפן ניסויים, ואתה עוד לא מוכן לגלות לנו מה גורם לך לחשוב שזה יעבוד?"
"אני חושב שזאת פשוט עוד דרך להגיד את זה"
"אז מה אני צריך לעשות?"
קולו של ג׳ימין היה מהסס.

"אני צריך להסביר לך יותר קודם. תקשיב טוב, אנחנו נשתמש באור השמש"
"אור השמש?"
"כן"
"אבל אור השמש ישרוף אותי"
"זה נכון, חלקית. תקשיב, יש שעה אחת ביום, שבא השמש לא חזקה מידי, זאת השעה שאנחנו צריכים"
"איזו שעה?"
"בשקיע, שעה 18:57"
"מה הסיכוי שזה יעבוד?"
"6/10 אני חושב"
"אז אני יהיה כאן מחר, יונגי בוא נלך"

ג׳ימין משך אחריו את יונגי ושתיהם צעדו לבית.
"ג׳ימין, איך אתה יכול לסמוך עליו כל-כך בקלות?"
"אני לא ממש סומך עליו, אני רק לוקח סיכון גדול"
"אתה לא חושב שזה סיכון גדול מידי? הוא אפילו לא נתן לנו הוכחות, או לפחות סיבה הגיונית שהשמש באמת תשנה משהו"
"זה בסדר, אני גם לא יודע מה הסיבה, אבל אני חושב שאני צריך לעשות את זה"
"ג׳ימין, זה מסוכן מידי, אתה באמת הולך לעשות את זה?"
"זה לא שהחיים שלי שווים משהו, אז אני מניח שזה בסדר"
"ג׳ימין, החיים שלך חשובים, הם חשובים בשבילי ובשביל כולם. אם יקרה לך.. אני אפילו לא יכול לחשוב על זה"
"הכל טוב, שום דבר לא קרה עדיין. אנחנו צריכים לאכול צהריים"
"ג׳ימין-"

° ° °

"נו באמת טאה! לא יכלת להכין משהו אכיל?"
יונגי הרחיק את הצלחת שלו ושתה משהו בשביל להעביר את הטעם מפיו.
"מצטער, קוקי לא רצה לעזור לי, ואני לא יודע להכין הרבה דברים"
"זה לא שלא רציתי לעזור לך, גם אני לא יודע להכין הרבה דברים! אלא אם רציתם עוד פעם מרק אצות"
"במחשבה שניה אני חושב שעדיף את הדבר הזה מאשר עוד פעם מרק אצות"
"מה כל-כך גרוע במרק אצות?"
"שום דבר לא גרוע בו, עד שאתה הוא זה שמכין אותו, ועוד כל יום"
"זה פשוט שיונגי היונג אמר שהוא אוהב את זה, אז רציתי להכין לו"
"מתי אני אמר- אוחח זה לא משנה. אני הולך להתקלח"
"כן, אני הולך לחדר"
"קוקי, עוד לא סיימת את הצלחת שלך!"
"אבל זה בלתי אפשרי לסיים אותה~!"
"ג׳ימין, תאמר לו לסיים את זה"
"קוקי, אתה צריך לסיים את הצלחת, זה לא כזה נורא, ואסור לבזבז אוכל"