לא בחרתי

פרק 6

פרק 6

. . . . . . . . . . .

"אני לא מסוגל"
אמר והשפיל את עיניו.
"אתה חייב, אתה יודע"
ענה האדם שמולו
"אבל אני לא מכיר אותו, למה שאני יצטרך לעשות את זה?"
האדם הזה תפס בצווארון חולצתו

"כי אמרתי לך, הוא מפלצת, מי אתה חושב שהרג את ההורים שלך?"

הוא נשך את שפתיו בחוזקה, עד שטיפות דם ביצבצו עליהן
"אז למה אני צריך לעשות זאת?"
שאל והאיש רק הידק את אחיזתו עליו
"כי אתה חזק, וזאת האפשרות האחרונה שלך לחיות, אתה מוותר עליה?"
הוא הניד את ראשו

"אני יעשה את מה שצריך" אמר ודחף אקדח טעון לסוודר שלו

"אני סומך עלייך, הערב. אתה תעשה את זה" הוא הנהן
"ברור, הערב"
הערב, הערב הוא יעשה את הדבר שהוא לא יכול לחשוב עליו אפילו.

° ° °

"פאק!"
יונגי צעק
"מה קרה?"
הוסוק שאל ויונגי התיישב ושיפשף את רגלו

"סתם, כנראה דרכתי על משהו"
הוא הרים את רגלו וראה נעץ שניקב את רגלו, ומסביבו דם.
"אוי" הוסוק הזיז את מבטו מהדם שנחרד לראות
"כן.." יונגי טפס את רגלו חזק יותר.
הוסוק רץ להביא לו תחבושת קטנה.
"זה בארון למעלה"
"כבר מביא"

ג׳ימין וטאהיונג נכנסו בנתיים לחדר וגם הוסוק כבר הגיעה עם התחבושת

"כסה את זה"
טאהיונג אמר ורץ לעבר יונגי והסתיר לג׳ימין את פצעו של יונגי
"מה קרה?"
הוסוק שאל
"כלום, איפה התחבושת?"
שאל וזה הושיט לו את התחבושת.
יונגי חבש את רגלו.
"כלום? ..אני מבין"
הוסוק אמר ועיקם את פיו. הוא יצא מהחדר וכולם נאנחו.

"אני חושב שצריך לספר לו"
טאהיונג אמר ויונגי הנהן,
ג׳ימין הביט בהם בחוסר אמון
"לא! אני לא רוצה, עדיף ככה"

יונגי שתק לרגע לפני שענה
"אתה לא מפלצת, אין לו סיבה לחשוב ככה, אי אפשר להסתיר את זה ממנו, הוא חיי איתנו"
טאהיונג התיישב על הריצפה
"בדיוק" הוסיף ולא פירט.

עברו כמה דקות והדלת נפתחה. הוסוק נכנס, "הגעתי, קחו"
הושיט לשלושתם פחיות שתייה.
"תודה" אמרו יחד.
היתה שתיקה ארוכה שבה שמעו רק את לגמותיהם.

"הוסוקי, אני צריך להגיד לך משהו חשוב. שתדע מה לעשות למקרה חירום"
ג׳ימין אמר, והתאמץ לא להפסיק באמצע.
טאהיונג חייך ועשה לו לייק עם ידו.

"אתה בטוח?" יונגי שאל וג׳ימין הנהן
"הוא צריך לדעת למקרה שיקרה משהו רציני.. אתם מבינים?" הם הסכימו איתו והוסוק הרים גבה.

"מה קורה כאן? משהו קרה ולא אמרתם לי?" "לא קרה כלום, אני פשוט יתחיל מההתחלה."

° ° °