לא בחרתי

פרק 16

פרק 16

. . . . . . . . . . . . .

"מה..איך!?"
"אור השמש.."
"אור השמש? אתה צוחק עליי? הוא ישרף למוות"
"בהתחלה גם אני חשבתי ככה, אבל במהלך החקר שערכתי, גיליתי משהו. וזה לא ישרוף אותו אם נדע בדיוק איך לעשות את זה"
"מה גילית?"
"אני לא חושב שאני יכול להגיד לך"
הוא גיחך ועמד ללכת אבל האיש עצר אותו
"אתה לא מאמין לי?"
יונגי הניד לשלילה-
"גם אם זה נכון, קיים סיכוי שחבר שלי ימות, אני לא מכיר אותך, אין סיבה שאני יסכים לזה"

יונגי שוב הסתובב ללכת אבל הוא שם את ידו על כתפיו ושוב עצר אותו
"תקשיב, אני יודע שאתה לא יכול לסמוך עליי, אבל אתה יכול רק להגיד לו את זה? בבקשה אל תמנע ממנו לדעת שיש דרך"
יונג׳י הוריד את היד של האיש מהכתף שלו והמשיך ללכת
"אני יהיה כאן גם בערב, תבוא"
"אין לי מה לבוא לפה" הוא הפטיר והתקדם לבית.

הוא הסתכל על האופק, השמש התחילה לעלות, הוא צריך לחזור.
לא היה חסר לראש שלו חומר למחשבה, עכשיו הוא צריך גם להיות מוטרד בגלל האיש הזה. מה הוא צריך להגיד לג׳ימין?

°              °               °

יום למחורת, השמש שוקעת. יונגי שוב שקוע עמוק במחשבות שלו.
"היונג, הכל בסדר איתך? אתה נראה מהורהר..."
"זה כלום, מאוחר, בוא נלך לאכול ארוחת ערב"
"נגמר לנו הראמיון, טאהיונג הולך עוד מעט לקנות" -
"אני אלך במקומו"
ג׳אנגקוק עמד להגיד עוד משהו אבל

יונגי נעל את נעליו ויצא מהבית.

"איפה האיש הזה? לעזאזל, הוא אמר שהוא יהיה כאן"
יונגי חזר על צעדיו מאתמול וחיפש את האיש שדיבר איתו.
אבל לא מצא אותו.
הוא עמד ללכת אבל החליט לחכות לו רק עוד קצת, והוא באמת הגיע.

"אמרתי לך לא לבוא, למה הגעת?" יונגי שאל בעצבנות.
האיש משך בכתפיו "ידעתי שתבוא"
יונגי קילל אותו בליבו
"אז מה אתה רוצה להגיד לי?"
שאל בחוסר סבלנות.
"אני רק כאן לשאול אם אתה מסכים"
"אני עדיין לא יודע"
"כדאי שתחליט מהר יותר"
"אני יספר לו בבוקר, אבל אל תיהיה בטוח שהוא יסכים"
"אני יודע את זה"
"יופי, אני הולך עכשיו"
יונג׳י התרחק מהאיש והלך לקנות את מה שהתבקש.

"האיש הזה.. ברצינות.. זה מטריף אותי.."
הוא שילם למוכר, ויצא משם במהירות.

"יונג׳י, איזה טעם קנית?"
איך שנכנס לבית טאהיונג חטף את השקית מהיד שלו.
"בוא לאכול, כבר הרתחנו מים"
ג׳אנגקוק משך את יונגי לשולחן והגיש לו את האוכל שלו.
"יונגי... למה קנית כל-כך קצת?"
ג׳ימין חיטט בשקית והתיישב בשולחן גם הוא.
יונגי בהה באוכל שלו, לא ממש מסוגל לאכול אותו עכשיו.
'אני אצטרך לספר לג׳ימין מתישהו, אבל מתי? עכשיו זה טוב? לחכות למחר?'
"היונג.. על מה אתה חושב?"
ג׳אנגקוק גרם לו לחזור למציאות, והוא מיד נענע את ראשו בביטול.
"זה כלום, בוא נמשיך לאכול"
הוא לקח ביס ראשון מהצלחת שלו וטאהיונג צחק.