לא בחרתי

פרק 15

פרק 15

. . . . . . . . . . . .

"זה מושלם..."
טאהיונג אמר ורץ בכל הבית.
"מעניין מה תיהיה הסיבה הראשונה שנצטרך לעזוב, טאה יהרוס את הדירה או המשטרה תעלה עלינו"
"טאה בהחלט ישמיד אותה בקרוב"
"למה אתם מדברים עליי?"
"כלום"

"אני מתקלח ראשון!" ג׳אנגקוק צעק ורץ למקלחת.
"טאה, אוליי תלך לישון? כולנו מותשים"
"אני רק אכנס להתקלח אחרי קוקי ואז אני אלך לישון"
ג׳ימין הנהן, היה שקט. מאוד שקט. אבל זה עזר להם להרגע, היה רועש מספיק להיום.

"טאה, מה אני אמור ללבוש? כל הבגדים בבית שלי!"
ג׳אנגקוק צעק וטאהיונג נאנח.
"תפסיק להתפנק, אנחנו בורחים מהמשטרה, תלבש את הבגדים שלבשת עד עכשיו!"
"אבל הם מסריחים!"
"בעיה שלך.. צא כבר מהמקלחת אני צריך להכנס!"

ג׳ימין ישב על יד הספא שיונגי ישן בא, בודק כל תנועה שלו, מפחד להתרחק ממנו.

"אתה חושב שהוא בסדר?" ג׳אנגקוק ניגש אליו ושאל בלחש, ג׳ימין הנהן.
"אני מקווה, הוא אמור להיות, הוא רק מותש אני חושב"
ג׳אנגקוק הסתכל בעיניים העייפות של ג׳ימין

"היונג, לך לישון"
"אני בסדר, אני לא עייף"
"היונג, אתה צריך לישון"
"אמרתי שאני בסדר"
ג׳אנגקוק נאנח והתיישב על יד ג׳ימין.

"אני מבין שאתה דואג ליונגי היונג, אבל אני גם דואג לך. אתה צריך לנוח קצת"
"בסדר, אני ילך עוד מעט. כבר התקלחת, לך לישון קוקי"
"לילה טוב".
ג׳ימין נשאר עוד קצת ליד יונגי וכשעמד ללכת הוא עצר אותו.
"ג׳ימין, אתה לא הולך לישון?"
"התעוררת? איך אתה מרגיש?"
"אני טוב יותר עכשיו, אבל אתה נראה חצי מת"
"באמת? טוב אז אני אכנס להתקלח"
"מיד אחרי זה אתה הולך לישון,"
"בסדר, לילה טוב היונג, מחר אני צריך ללמד אותך כמה דברים"
"לילה טוב"

°              °               °

קוקי וטאהיונג נעצו מבט ביונגי.
"אז אתה אומר שעכשיו יונגי ערפד?"
ג׳ימין הנהן.
"אבל איך זה הגיוני?"
"אני החזרתי אותו לחיים, אז הוא ערפד"
"ג׳ימין, גם אותך אחזירו?"
"לא. אני נולדתי ככה"
"אז איך אתה יכול להחזיר מישהו אם נולדת ערפד?"
"כי הדם שלי כזה"
"אני מבין"

כולם שתקו, ויונגי הרגיש כאילו הוא עומד למות מהמבטים שלהם.

"ג׳ימין, אתמול אמרת שתלמד אותי"
הוא קם ונעמד מולו.
ג׳ימין חייך והשיב בחיוב.

"בעיקרון מה שאתה צריך ללמוד כהתחלה זה את היתרונות החסרונות"
יונגי הנהן וג׳ימין עצר לחשוב.
"אחרי שתסיים ללמוד על זה אתה צריך ללמוד על עצמך, איך להשתלט על עצמך ומה אתה צריך לעשות עם זה."
"להשתלט על עצמי? כמה קשה זה יכול להיות..?"
"קשה מאוד.
נתחיל בדבר הראשון, בטח שמת לב שהגוף שלך מרפא את עצמו"
"כן"
"זה אחד היתרונות הגדולים, אבל יש שתי דברים שאתה צריך להזהר מהם, קרני שמש וכסף"
"אבל למה אני יכול להיות עכשיו בשמש?"
"כי לא שינית צורה"

יונגי ישב והקשיב לשיעור של ג׳ימין, כמוהו טאהיונג וקוקי, שהתיישבו על ידו והקשיבו גם הם.

°              °               °

כולם ישנו, החדר היה שקט, והרעש היחיד שנשמע זה השריקות של הרוח דרך החלון.
יונג׳י בהה בתקרה, לא מצליח להרדם.
'אז זה נכון? אני לא אנושי עכשיו?'
רוב היום המחשבה הזו רצה בראשו, זה דבר שלוקח זמן להתרגל עליו, והוא לא כמו ג׳ימין שנולד עם זה.
הוא קם לבסוף, יודע שהלילה שלו כבר הרוס, הוא לא יצליח לעצום עיניים.
אם לחשוב לאן ללכת מחדר השנה, אין הרבה אפשרויות, אז הוא הסתובב בדירה.
המחשבות שלו היו רבות מידי ולא נתנו לו מנוחה, הוא רצה למחוק את כל המחשבות, רק בשביל קצת שקט.

"אוליי כדאי שאני יצא לשאוף אוויר"
יונגי פתח את דלת הבית וירד למטה, הוא הגיע לרחוב הריק והתיישב על ספסל.
אם לא הצליח לעצום עיניים בחדר השינה, כאן זה היה אפילו קשה יותר.

"מין יונגי"
קול קורא בשמו העיר אותו. לרגע הוא חשב שזה חלום, אבל הוא היה ער, והכל חזר על עצמו שוב.
"מי זה?"
שאל לאוויר, לא היתה תשובה.

"שאלתי; מי זה?!"
"למה אתה צועק? לילה עכשיו.."
הוא הסתכל סביב, והאחד נגלה לעיניו. אדם רגיל.
"מה אתה רוצה?"
"למה אתה כלכך בטוח שאני רוצה משהו?"
"כי קראת בשם שלי!"
"זה נכון. אז בוא נדבר"
"מאיפה אתה יודע את השם שלי?"
"אני פשוט יודע, אל תבזבז את הזמן בשאלות טיפשיות"
"אתה המטופש. על מה אתה רוצה לדבר?"
"זה בנוגע לג׳ימין"
"מאיפה אתה מכיר אותו?"
"אני חושב שאמרתי משהו לגבי שאלות מטומתמוט"
"דבר כבר!"
"בכל מקרה, הוא חבר שלך.. אתה היית רוצה לעזור לו?"
"ואתה מעיר לי על שאלות מטומתמוט.. כן, זה ברור שכן."
האיש גיחך וחיכה לתשומת הלב של יונגי המהורהר.
"אני יודע איך אתה יכול לגרום לו להיות מאושר"
יונג׳י הרים גבה, מ-מה? לסמוך על האיש הזה? הוא יכול? או שזה יסכן את כולם?

"איך בדיוק?"
שאל לבסוף, לא בטוח בעצמו.
"אני יודע איך הוא יכול להפוך לבן אדם"