-רחוקה מלהיות שלי-
חלק 2
אנדרו קאלו
לא ידעתי מתי בדיוק רציתי להרוג את העולם כמו עכשיו.
הבחורה ההיא, מאותו יום, זאת איזבלה.
זאת שמעמידה לי את הזין בצורה מטורפת.
זאת שגרמה לי לצחוק בזמן שניסיתי לשלוט על עצמי.
דווקא היא מכולן!
רציתי שהיא תהיה שלי, אבל לא יכולתי.
היא הייתה הנקמה שהייתי צריך להשלים, היא והאבא שלה שהרסו את חיי.
לעזאזל.
שנאתי את זה שלא יכולתי לשלוט בעצמי לידה. היא גרמה לי להישאר לשתות את הקפה ולהביט בה.. וזה פאקינג הרגיע אותי.
היא הסמיקה וגם את זה אהבתי. נבוכה ופאקינג ממש מתוקה.
כל-כך רחוקה מלהיות שלי.
נשענתי קדימה, חושב על דרך קלה להרחיק ולהרוס אותה מבלי להתחרט על זה.
״אנדרו,״ אבא שלי הביט בי מבולבל. ״הכול בסדר?״
הבטתי לעברו מיואש. ״למה היא חייבת להיות איזבלה?״ הצבעתי לעבר הדלת, גורם לגבה שלו להתרומם בבלבול.
״מה זה אמור להביע?״ הוא לחש, מבולבל.
״היא הבת של ג'ונתן סמית׳?״ שאלתי, גורם לאבא שלי להנהן לחיוב כאות הסכמה. ״ואני אמור לשנוא אותה.״ ממלמלתי בכעס.
״בן, אני סלחתי לגונתן- אז תורך לסלוח לו גם.״ הוא אמר רציני, כמעט גורם לי לצחוק.
״אבא, תרד מהעץ הזה,״ נפנפתי את הבועה שלו, מרגיש איך הסבלנות שלי אוזלת כלפי הסיפור האידיוטי הזה שקרה בין משפחתנו למשפחתה של איזבלה.
״אל תפגע בה,״ הוא לחש במהירות, מזהיר.
הדלת נפתחה בתזמון דפוק והיא פאקינג עמדה שם.
איזבלה לא הביטה בי אפילו, הייתה כל-כך מרוכזת בקפה של רוברט כאילו פחדה לשפוך את הקפה המזויין.
כמעט , אבל כמעט עשיתי לה תרגיל כדי שתיפול. כמעט.
״אני גם רוצה קפה.״ אמרתי בשנייה שהיא הניחה את הקפה על השולחן.
״הרגע שתית.״ היא ממלמלה ברוגז, עדיין לא מסתכלת עליי.
נמנעת מקשר עין איתי בצורה שמאיימת עלייה.
אני פאקינג מת על זה, היא מפחדת ממני.
״בסדר, אבל אני רוצה עוד אחד.״ התעקשתי.
היא מיהרה להביט בי בכעס, ״מה הקטע?״ קולה היה תוקף, גורם לי לחייך.
״שום קטע, סופרת יקרה.״ לעגתי, מתרווח על הכיסא ומנסה לא לזוז בזמן שהזין שלי רק התקשח מהמבט הכועס והיפה שלה.
היא כל-כך יפה שזה כבר לא הגיוני.
״אל תקרא לי ככה. אתה בכלל לא אמור לדעת מזה.״ היא סיננה בכעס.
״היי, ילדים. בלי מלחמות,״ אבא שלי אמר, מצחקק בהפתעה.
״זה סוד ואני יודע.״ שילבתי את ידיי על חזהי, מתגרה בה יותר מהרגיל.
״אם זה סוד, אז תסביר לי איך כל החברה יודעת מזה..?״ היא ממש כעסה וזה היה חמוד.
״אני לא טוב בלשמור סודות.״ התגרתי בה, מחייך חיוך זחוח. ״תכיני לי קפה, סופרת יקרה,״ לגמרי צחקתי עלייה.
היא נשפה בכעס תוך כדי שגיחכה בהלם. ״רוברט,״ היא פנתה לאבא שלי; ״הבן שלך באמת מניאק.״ היא אמרה מנופפת בידיה בכעס, גורמת לאבא שלי לצחוק.
״אני כאן.״ עידכנתי, רציני.
״כן. זו הכוונה.״ היא סיננה. ״ואתה גם תכין קפה,״ היא הצביעה עליי: ״לעצמך.״ באותה שנייה היא הורידה את האצבע ויצאה בטריקת דלת מהמשרד.
היא השאירה אותי המום.
חצופה קטנה...
אין לה שום פאקינג משמעת.
״חשבתי שהיא תמות עלייך..״ אבא שלי ממלמל, עדיין צוחק מהמצב הדפוק הזה.
״יותר בכיוון- של- תמות ממני.״ מתחתי את הגבולות וזה היה פאקינג אדיר.
אני מת גם על זה.
״אנדרו קאלו.״ הוא אמר בקול רציני, כאילו רצה להטיף לי מוסר. ״שלא תעז להתעסק עם הבחורה הזאת.״
כן, הוא ניסה להטיף לי מוסר, אבל שמתי זין.
אין לו שום מקום להטיף לי מוסר על הנקמה שלי או שום זכות לשפוט.
הוא לא בדיוק יודע איך זה להיכנס בגיל שבע-עשרה ביום ההולדת, שמח כל-כך עד שהנשמה קופצת מהחזה בבום מטורף.
הוא לא יודע כמה ״כיף״ לראות את אמא שלי מזדיינת עם החבר הכי טוב של אבא שלך- בחדר שלך, בזמן שכל החברים אמורים להגיע למסיבת יום ההולדת שלך!
הוא לא יודע כמה סבלתי כשאחותי הקטנה התאבדה כי יש לנו אמא זונה ואבא שהוא כישלון מהלך.
אדל שלי.. אלוהים.
נשבעתי להרוס את משפחת סמית׳ , כמו שגונתן הרס אותנו.
המניאק ההוא, פוצץ לי הכול. ואני נשבעתי להחזיר לו.. אני אנקום את הנקמה שהייתי צריך לנקום לפני עשר שנים.
משפחת סמית׳ תיפול לפני להבין.
גם אם אצטרך לשבת בכלא, אני ארסק אותם עד טיפת הנשמה שלהם.
אני אנקום בשם אדל, אחותי הקטנה .
YOU ARE READING
נקמה ואהבה
Romanceזו הייתה נקמה שאנדרו קאלו רצה לקיים כבר עשר שנים, אבל מפגש אחד גורלי מחק הכול. נקמה ואהבה.
