נקמה ואהבה

8/ רוצה הביתה.

-רוצה הביתה-

איזבלה סמית׳
זה הרגע שבו הבנתי שחיי באמת ברצפה. אני לא חושבת שהחיים שלי יכלו להיות גרועים יותר מעכשיו, ואפילו, תראו בעצמכם.

אני כרגע במלון שהיד שלי כואבת, הלחי שלי שורפת, העיניים שלי נפוחות מהבכי של אתמול, והשפתיים שלי נפוחות. מייקל הרים עליי יד, ולא כי לא רציתי אותו. ממש לא בגלל זה. אלא, בגלל שאיימתי להרוס את ג'סיקה .

ועכשיו, אני יושבת בחדר בבית מלון סתמי וזול, מחכה שאלוהים יקח אותי.

והקטע המצחיק, זה שאין מצב שאני אבטל את העבודה כי אני זקוקה לכסף. ככה שאני חייבת ללכת למשמרות.

אני לא מסוגלת להישאר פה, חשבתי על לחזור בחזרה ללוס אנגלס, לאבא שלי. זה הרעיון היחידי שעבר בראש שלי ובאמת מוצלח.

הפלאפון שלי צלצל, גורם לי לקום בחוסר כוחות. אני כאילו עדיין עם מגבת על הראש ושיער רטוב ממקלחת, לבושה בסט שחור של הלבשה תחתונה סקסית שלא תזכה לראות אף גבר.

לא רוצה אף אחד בחיים שלי.

״הלו?״ עניתי מבלי להסתכל, נאנחת.
״מיס סמית׳, אז את נושמת.״ הוא התלוצץ, גורם לי כמעט לחייך.
״לצערי. אה, ואני אגיע.״ אמרתי במהירות את הסוף.
״אז אני אקפיץ אותך. תשלחי לי מיקום.״ הוא הציע.
״תודה,״ ממלמלתי, מניחה את הפלאפון על שידה, שמה על ספיקר.

****

״זה שלך.״ אמר אנדרו כשהוא נכנס למכונית, מושיט לי את משקה הסטארבקס. הנהנתי בהוקרה, עדיין עם משקפי השמש, מתביישת לחשוף את הסימן הזה שמייקל עשה לי.

היה שתיקה של כמה שניות. זה היה מיילשק שוקולד טעים. ״אני יודע שבנות עצובות הן צריכות שוקולד.״ הוא ממלמל, שותה את הקפה החם כשהוא מביט בי.

״תודה. זה לא מובן מאליו,״ אמרתי בשקט, מחייכת. הוא נשען לאחור, שותה את הקפה כשהוא זורק לי כמה מבטים.

נהיה קטע מוזר, הוא מביט בי כשהוא שותה את הקפה כאילו זה הנאה עבורו.

״אז תספרי לי מה נסגר?״ הוא שאל, מביט בי. ״ולמה את עם משקפי שמש?״

שיט.

״אה, שורפות לי העיניים.״ שיקרתי.

״אני לא אידיוט. תורידי אותן, איזבלה.״ הוא ממלמל, כועס. אנדרו סיים את הקפה והניח את הכוס במחזיק כוסות של הרכב לפני שחזר לנסיעה.

אני לא מתכוונת להוריד את המשקפיים מולו, זה מביך מדי.

****

היום שלי עבר בשקט יחסית ואנדרו היה איתי נחמד. אני פשוט קיוויתי לא להיתקל במייקל, אבל אז הוא הגיע למשרד. הוא רב איתי מולו והשפיל אותי.

הייתי כל-כך נבוכה שהוא אמר לי שהוא היה חייב ללכת על ג'סיקה כי היא כן טובה במיטה.

אנדרו שמע הכול ואני חיפשתי מקום נורמלי לקבור את עצמי.
מייקל איים עליי כשאנדרו נעלם מזווית עיניי ואני הגעתי למסקנה שאין יותר דפוק מזה.

ברצינות.

מייקל הלך, משאיר אותי בחברה, עדיין מפוחדת.

פחדתי שיחזור, ובאמת, וויתרתי לנקמה מתוך הפחד. הנחתי שזה לגיטימי שהפחד גורם לרצון של הנקמה להיעלם.

אבל עדיין לא הבנתי, הוא בא לכאן כדי להגיד לי להיזהר להתקרב לגסיקה?

הוא הסביר את עצמו מספיק טוב אחרי שהשאיר לי סימנים בכל מקום כמעט.

אני רוצה הביתה ואני באמת מתכוונת לזה.

••••••

אני חייבת לציין שהתגובות שלכם ממש משאירות אותי מאושרת❤️🙏