נקמה ואהבה

18/ מקור המקור.

-מקור המקור-

חלק 2
איזבלה סמית׳
העבודה נגמרה וזכיתי למילוני טלפונים. ניסיתי לסדר את כל הלוז והמיילים האפשריים מבלי להזיז לאנדרו ומבלי להזיז את ידי משלו.

אני אפילו חושבת שהיא נרדמה לי שם.
אבל עכשיו, גמרתי את כל העבודה.

״מר קאלו,״ הנעתי את כתפו בקטנה. הוא זז מעט והתעלם. ״מר קאלו..״ ניסיתי את מזלי שוב, אבל עם פחות עדינות כשאני מנערת את כתפו.

״אנדרו.״ הוא ממלמל בזעף, מתקן אותי.

עיניו נפקחו במהירות ויכולתי לראות את הכעס והעייפות בעיניו. ״בסדר,״ ממלמלתי. ״אתה יכול לקום?״ נאנחתי כשהוא עצם את עיניו בחזרה.

אנדרו נעמד עמד על רגליו בעיניים עצומות. ״מה עכשיו?״ הוא ממלמל בקול חלש.

מצחיק שהוא באמת עושה מה שאני אומרת. ״העיניים.״ אמרתי בשקט.

״מה איתן?״ הן היו עדיין עצומות.

צחקתי. ״תפקח אותן, מר קאלו,״

״לא יודע מי זה מר קאלו...״ הוא ממלמל בקול חסר סבלנות, רומז לי לקרוא לו בשמו הפרטי.

״בסדר, ככה אתה משחק,״ נעמדתי על רגליי. ״אנדרו, תפקח את העיניים שלך כבר.״ ואז, הוא פקח אותן והעלה על שפתיו חיוך סקסי במיוחד. ״גמרתי הכול. אפשר ללכת?״ שאלתי.

״גמרת הכול?״ למה הוא תמיד לוקח הכול לרמיזות מיניות עם הקול הנמוך והאפל הזה שמוצא חן בעיניי?

אפילו היה לו את הכחכוח הגרון הסקסי הזה שהוסיף למילה תמימה - גסות. ממצמצתי בעיניי והוא גיחך, ״בסדר. בסדר.״ הוא הבין שאין לי כוח לזה. ״בואי נלך כבר,״ הוא טפח על ראשי. ״אני אטפל בשאר הדברים יום אחר, גייקוב עובד פה היום.״

מי זה גייקוב?

אנדרו משך את הפלאפון שלו מהכיס בקלילות והתקדם למעלית. ניסיתי לא להסתכל על התחת שלו, אבל וואו!

אלוהים... איזה מושלם הישבן הזה שלו במכנס המחויט השחור הזה.

כל-כך פאקינג מהפנט.

״איזבלה פאקינג סמית, תפסיקי להסתכל לי על התחת.״ הוא קבע כשנעצר מול המעלית.

שיט.

צחקתי צחוק שהסגיר אותי ורצתי אליו. ״מה אני אעשה שהוא כל הזמן מסתכל עליי?״ פלטתי, נכנסת למעלית שאנדרו החזיק לי.

״מה זה אמור להביע?״ הוא נשען על המעקה והושיט את ידו ללחוץ לקומת החניון.

״זה אומר שהוא,״ הצבעתי לכיוון ישבנו ההרוס בריאות הזה, ״לגמרי מסתכל עליי,״ וסיימתי את זה שהצבעתי עליי, ממלמלת שטויות ללא הפסקה.