25/ שעת כעס.

3.5K 148 60
                                    

-שעת כעס-

אנדרו קאלו
אני מרעיד את הרגל שלי בחוסר סבלנות, עדיין לא מאמין לבולשיט של עצמי.

אני כאן, בלוס אנגלס- לאס ווגאס המזויינת, המקום שממנו באתי לניו-יורק בשביל להשלים נקמה, וחוזר כדי לסיים אותה בשלום.

ולעזאזל, ממתי יש שלום בנקמה?

סגירת מעגל טיפשית.

ידה של איזבלה לוחצת על הירך שלי וידה הפנויה אוחזת בידי. היא מנסה להרגיע אותי.. ומצליחה. אני משחרר נשימה כשגונתן מכחכח בגרונו. ״אז אתם ביחד?״

״זה אמור ליצור בעיה? כי ממש אבל ממש-״ אני מתעצבן.

״אנדרו.״ קולה של איזבלה מזהיר וידה השמאלית זזה מהירך שלי. ״אם אתה לא נרגע אני אלך.״ היא באמת מאיימת עליי, עכשיו?!

״פאק. בסדר.״ אני מפנה את מבטי אליה בכעס, והכעס מתרכך כשאני קולט כמה היא יפה.
והיא שלי.

״אולי באמת כדאי שאיזבלה תלך? אני מאמין שאנחנו צריכים ליישר כמה בעיות בנינו..״ ג'ונתן מגחך כאילו זה בדיחה של זקנים מוצלחת.

זה פאקינג לא מצחיק.

״הי, סבא׳לה,״ אני מסנן בכעס, ״אולי לא?״ ואז איזבלה משחררת את ידי בכעס ונעמדת על הרגליים.

״זהו זה!״ היא רוקעת על רגליה הימנית שמשמיעה רעש מציק ומפתיע מהעקב שלה. ״אני הולכת, ואם יהיה בלגן אני נשבעת לך-״ היא עוצרת, מביטה בי במבט הכי רציני שיש. ״אני אשאר כאן ואת תחזור לניו-יורק.״

פאק. היא עקשנית ממש.

איזבלה יוצאת מהבית בטריקת דלת ואני מקלל, ״איזה זין.״ אני צובט את גשר אפי בעיניים עצומות ומנסה לשלוט על הכיס שנבנה בגופי.

״אני מצטער,״ לחישה אחת. שתי מילים.

היד שלי משתחררת ואני פוקח את עיניי באיטיות. ״מה אמרת?..״ קולי נעשה מבולבל.

״אמרתי שאני מצטער. באמת, אנדרו,״ הוא נאנח ומשעין את מרפקיו על ברכיו כשראשו בניהם. ״הייתי צעיר וקל דעת, לא ידעתי מה זה יכול לעשות. אמא שלך התחילה לחזר אחריי ומעולם לא..״ הוא נראה מובס. ״חשבתי שאענה לזה. לא רציתי לעשות את זה לרוברט.״

״ובכל זאת עשית.״ אני מאגרף את ידיי בכעס.

״אני אשאר כאן ואתה תחזור לניו-יורק.״ קולה של איזבלה מחלחל בתודעות ראשי.

״פאק. תשמע,״ אני מנסה לסכם את זה. ״בא לי לשבור לך את השיניים כדי שלא יהיה לך סיבה לחייך, אבל אז איזבלה תישאר כאן.״ אני מנסה להסביר לו והוא צוחק מכך, מעצבן אפילו יותר.

״תמיד לימדתי את איזבלה שרצון זה דבר טוב.״ הוא שוב צוחק ואז מכה אותי היום הזה שהיא אמרה לי את זה.

״מה אתה אומר.״ אני זורק בסרקזם. ״אתה מבין מה אני אומר, נכון?״ אני מובס נגדו. ״אני רוצה להרוג אותך אבל איזבלה לא מאפשרת לי, כי היא עדיין אוהבת את האבא הסופר מאניק-אפס שלה.״

״אין לי מה לומר חוץ מסליחה.״

״למה עשיתם את זה דווקא בחדר שלי?״ אני שואל את השאלה שגרמה לי לרצות לנקום בו יותר מכל דבר אחר. ״הייתה לך משפחה בבית!״ אני מרים את קולי ונעמד על רגליי, מנסה לא למצוא את עצמי עוד שנייה חונק אותו למוות.

״היא אמרה לי שתגיע מאוחר, כי אתה חוגג..״ הוא נראה אשם למדי. ״אמרתי לה שזה החדר של הבן שלה ושזה לא בסדר, אבל.. היא פיתתה אותי, אנדרו. אני מצטער שלא עמדתי על שלי באותו יום.״ הוא ממהר לומר, נראה מתוסכל.

אני מאחל לו בכל ליבי מוות.

״אני לא אסלח לך בחיים.״ אני מסנן בכעס. ״אני אשנא אותך וארקוד על הקבר שלך כשתמות, איש זקן,״ אני כל כולי זועם.

״אני יודע.״ הוא נראה מיוסר, ובצדק. מגיע לו. ״בבקשה תשמור על איזבלה, היא..״

״היא לא עניינך.״ אני קוטע אותו. ״היא שלי. היא הבחורה שתהיה מתחת לחופה שלי ורחוק מהישג הידיים שלך.״ אני קובע.

״בסדר.״ הוא ממלמל עם ניצוץ של התרגשות מכך שאני מדבר ככה על הבת שלו. ״אני מבין שלא תהיה לי ברירה, זה העונש שלי. אני רק רוצה שתדע, שאני באמת רוצה לסדר איתך את ה.. מקרה הזה.. יצאתי לא בסדר ואני מצטער.״

״תדחוף את הסליחה שלך לתחת.״ אני אומר והוא נעמד על רגליו במבט מיוסר.

״לא יהיה שום סיכוי שיבוא יום ונוכל להיות..״ הוא עוצר לרגע, מהסס. ״...בסדר?״

״ביום שתהיה מתחת לאדמה, זה היום שבו אוכל לסלוח לך.״ אני אומר, מנמיך את קולי. לרגע, חרטה מצמררת אותי ואני ממהר לצאת מהבית.

איזבלה יושבת על הספסל בגינה ומלטפת כלב קטן פרוורתיי. ״סיימנו.״ אני ממהר לומר, מכניס את ידיי לכיסים ומרגיש מוזר על כך שאמרתי לאבא שלה את זה.

אין מצב שהוא יעשה לעצמו משהו בכלל זה, נכון? הוא איש מבוגר ו...

״איך היה?״ עיניה נוצצות בהתרגשות.

״בסדר, אני חושב..״ אני משקר, מפנה את מבטי לכלב. איזבלה קופצת ברגליה ומחבקת אותי. ידיי עדיין בכיסים ואני נאנח, ״בואי נישאר כאן לשבועיים הקרובים, בסדר? אני רוצה לדבר עם אבא שלך גם מחר.״ אני משקר.

אני רק רוצה לבדוק שאין שום סיכוי שהוא יהרוג את עצמו בגלל כמה מילים שאמרתי בשעת כעס.

איזבלה תשנא אותי באמת אם היא תדע מה נאמר שם.

אלוהים.אדירים.

למה אני לא מפסיק לפשל?

••••••

אני לא מפסיקה לצחוק ולהתאהב בתגובות שלכן. רציני שאין לי כלום בלעדיכן!
אני קצת חופרת לכן על התודות כי אני פשוט כל-כך מעריכה אותכןןן❤️❤️
תודההה💗🙏🥺

נקמה ואהבהWhere stories live. Discover now