נקמה ואהבה

14/ התחמקות הדדית.

-התחמקות הדדית-

חלק 1
איזבלה סמית׳
המצב בנינו, מביך. ואולי הכי מביך בכל העולם כולו.
יום אחד סיפרתי לו הכול, ויום אחר התחמקנו אחד מהשני.

זה היה סוג של ׳התחמקות הדדית׳, לא סיכמנו על זה, אבל גם לא דיברנו על זה. פשוט התחמקנו.

פשוט? זה לא.

כשפגשנו בעבודה, התנהגנו כאילו היינו אויר אחד בשביל השניה. ובאיזשהו מקום זה כן כאב...
אבל עכשיו, אי-אפשר להתעלם ממנו, במיוחד שאנחנו באירוע החברה של אבא של אנדרו.

אנדרו יושב מולי, נאלץ להביט בי מדי פעם. אנחנו נתקלים במבטים ביחד, וזה מרגיש מביך אפילו יותר.

הבחור שלצידי, שנקרא קלארק או משהו כזה, לא הפסיק לפלרטט איתי בצורה די מעיקה. למה הוא לא מבין רמזים?

מה הבעיה של הקליטה שלו?
אין אינטרנט?
החיבור אבד?

שחרר, אחי. שחרר!

אפילו מטריף אותי יותר שאבא שלי בצד השני של האולם, שולח לי מבטים מהוססים.

אבא שלי.... מפחד לפנות אליי.

כמה המצב דפוק מאחד עד עשר?...
מיליארד.

אני נושכת את שפתיי ולרגע שוכחת מהאודם האדום ששמתי. אני שותה מכוס היין שלי ומגרגרת את זה באלגנטיות שאף אחד לא מבחין.

אני בולעת את החלק הזה בקלילות.

כן.. קצת דוחה, אבל זאת אני.

משם אני שומעת את קלארק המעיק, ״היי נסיכה,״ קלארק מניח יד על הכתף שלי, מקרב אותי אליו. ידו גולשת על הירך שלי ואני נרתעת מזה. ״מה את עושה אחר כך?״

מה שבטוח לא אותו.

אני מיישרת את מבטי לאנדרו, אבל הוא אדיש מדי. זה מכעיס אותי.

״היי נסיך,״ מרחיקה את היד שלו מהכתף שלי. ובדיוק הוא מכניס את ידו לאזור תחתוניי ואני נבהלת.

״קלארק, היא לא בעניין.״ קולו של אנדרו משתיק את כולם בשולחן. אנדרו רגוע כל-כך שזה מטריף.
אדיש להכול.

״מאיפה לך?״ קלארק מקרב אותי אליו בחזרה והפעם אני בולעת את הלשון.

״תעשה מה שאתה רוצה,״ אנדרו אומר, נשען לאחור ואני ממהרת לדחוף את קלארק ממני.

״מה נסגר איתך?״ אני מסננת בכעס, קמה במהירות ממקומי וממהרת לצאת.

הדמעות ממש חונקות אותי. זה היה כל-כך מביך, ואני לא מדברת על הצורה שאנדרו הפקיר אותי.
אלוהים, לא. אני מדברת על הצורה הזאת שאנדרו הסתכל על החרא הזה נוגע בי כאילו זה היה כלום.