נקמה ואהבה

27/ זין על הנקמה, לא סתם וויתרתי עליה.

-זין על הנקמה, לא סתם וויתרתי עליה-

חלק 2
איזבלה סמית׳
״לא פה,״ אני ממלמל.

״אתה תשאיר אותי פה לבד?״ עיניה מנצנצות בדמעות ואני יכול להרגיש כמו דקירה קטנה שמתפתחת באזור הלב שלי בצורה מייסרת.

איזה זין.

היא עושה את זה בכוונה, מה?

״לא.״ אני עוקף אותה ונכנס לחדר, כועס יותר מאי-פעם. כועס וחסר סבלנות, אני מתיישב על המיטה ומביט בה.

״מה קרה ליד שלך?״ היא מתקדמת אליי ומתיישבת לצידי כשהיא לוקחת את היד הפצועה.

״כלום.״ אני מסרב להביט בה כדי לא לאבד את השליטה האחרונה שעוד נשארה בי. ״תשחררי לי את היד,״ אני ממהר למשוך את ידי משלה.

״ממה זה?״ למה היא כזאת עקשנית?

״לא פתחת לי את הדלת.״ אני נשכב לאחור במיטה ועוצם את עיניי בחוסר כוחות.

אני עייף.

״אז זאת סיבה להתנהג כמו איזה חיה?״ היא אומרת, גורמת לי לפקוח עיניים ולהביט בה.

״מה אמרת?״ עכשיו אני מוכן לריב איתה.

״אמרתי שאתה..״ היא עוצרת את עצמה. ״כלום. בוא נטפל בזה.״ ותוך שנייה היא מבטלת את כל הכעס שלי כשהיא נעמדת ואני קולט שזאת החולצה שלי עליה.

היא שוטפת את ידי ואני מביט בצורה שבה השפה שלה בין השיניים שלה כשהיא מתכווצת מהכאב ומהדם שלי.

זה הגיוני שהיא נראית כל-כך יפה?

כשהיא כועסת-היא יפה.
כשהיא עצובה-היא יפה.
כשהיא שמחה-היא יפה.
וכשהיא דואגת לי? היא הכי יפה.

״אני זה שקיבלתי את המכה, לא את,״ אני אומר בשקט.

״בכל מקרה, זה באשמתי.״ משגעת. כל-כך מתסכלת.

למה היא תמיד חושבת שהיא אשמה? למה תמיד היא האופציה שהיא מוכנה לזרוק לאלפי עזאזל?

״בואי נלך לישון.״ אין לי אפילו כוח להיכנס איתה לעוד נושא. אני עוקף אותה ומתקדם למיטה, נשכב מעליה ועוצם את עיניי.

״אתה רוצה לישון רחוק ממני?״ היא שואלת כשהיא נשכבת על המיטה ואני עדיין רחוק ממנה.

אני רוצה לעשות מלא דברים, והדבר האחרון שאני רוצה זה להיות רחוק ממנה.

אני מסתובב ומושך את גופה אליי. ״פעם הבאה כשאני אומר לך לפתוח את הדלת- תעשי את זה.״ אני מנמיך את קולי ומנשק את השפתיים שלה. עיניה מביטות בי בציפייה ואני ממהר לומר: ״את לא אשמה בשום דבר.״

היא מהנהנת לחיוב ואני יכול להרגיש את הלב שלה פועם. אני מחייך- ״אתה חמוד.״

״היית מתה.״ אני דוחף אותה. ״חמוד?״ אני שואל, לגמרי המום.

״מה?״ היא מצחקקת.

״חמוד עלאק,״ אני נוחר בבוז ומושך אותה בחזרה אליי. ״תפסיקי לדבר שטויות.״ אני ממלמל, מרגיע את עצמי בקירבה המטורפת והממכרת שלה.

היא מצחקקת ואני כמעט מת במקום.

אצבעותיה מטיילות על חזהי החשוף והמגע שלה כמעט מפיל אותי.

המגע שלה כמו פאקינג סם מזויין.

״עכשיו את אשמה.״ אני מקרב את הזקפה שהיא עשתה לי בזכות המבט הזה שלה. אבל במקום לטפל בי כראוי, היא פורצת בצחוק מתוק.

״אתה מטורף..״ היא ממלמלת, עדיין מצחקקת.

״מה מצחיק? אני רציני.״ אני ממהר למשוך אותה אליי.

״זה לא משנה מה אתה. לך לישון.״ היא מחבקת אותי והחזה שלה נמחץ לשלי ומעצים את הזקפה.

״אני לא יכול לישון כשזה ככה,״ אני נאנק בסבלנות.

״אתה יכול.״

״נו באמת, איזבלה. פעם נרדמת כשאת רטובה?״ אני שואל וראשה מתרומם אליי בחדות כאילו לא הזדיינו כבר כמה פעמים.

היא מתוקה.

אני ממש אוהב אותה.

יותר מזה, אני ארגיש סיפוק ואצליח באמת לסלוח לאבא שלה אחרי שנשכב בבית שהוא נמצא. אני רק רוצה לסמן טריטוריה.

״אתה תישן לבד.״ היא ממהרת לומר כשהיא מצביעה עליי בעיניים פעורות והמומות.

״אבל את זאת שרצית שאני אשאר, לא?״ אני ממלמל, מתקרב יותר ומתגרה בה כשאני מעביר את ידי למתחת החולצה שאיזבלה לבשה.

עם כל הכבוד, ויש כבוד, אני אוהב שהיא לובשת את החולצות שלי כי זה חמוד לאללה, אבל אני מעדיף אותה בלעדיהן. בלי שום בגד, לעזאזל.

״אתה נושם בין לבין?״ היא דוחפת את היד שלי מהחולצה בכעס ואני מחייך ומנסה שוב.

ונחשו מה? אני מצליח.

היא נופלת בקסמיי.

זין על הנקמה, לא סתם וויתרתי עליה.