נקמה ואהבה

6/ מתה למות.

-מתה למות-

חלק 4
איזבלה סמית׳
אנדרו כזה מניאק! גאד!

הרגשתי כאילו הדמעות כבר חונקות אותי וממש כאב לי הראש, ושלא נדבר על זה שההוצאה לאור סירבה לעבוד איתי וקראה לי ׳לא רצינית׳.

הוא אשכרה , הרס לי את ההזדמנות של החיים!

״היי!״ רוברט יצא מהמשרד שלו בחיוך עייף, ״אני זז..״ הוא ממלמל.

״ואתה משאיר אותי עם אנדרו?״ לחשתי בחוסר כוחות, מבוהלת.

״הבן שלי עד כדי כך נורא?״ רוברט צחק כשהוא מתקדם למעלית, לוחץ על הכפתור שמזמין את המעלית.

״הוא הבן שלך. אני בטוחה שאתה יודע.״ ממלמלתי בחיוך מצטער, גורמת לו לצחוק כשהוא נכנס למעלית.

״מצטער , יש לי אישה בבית. ביי יקירה,״ הוא המשיך לצחוק כשהדלתות הסגרו.

לעזאזל. אני חייבת מנוחה.

התקדמתי למשרד של אנדרו, דופקת על הדלת. היה כמה שניות של שקט ואז שמעתי את קולו משם, ״כן.״ נכנסתי.

״אני יוצאת להפסקה, מר קאלו,״ לא טרחתי לבקש, רק עדכנתי בגלל הכעס שלי כלפיו. אין לו זכות לסרב לי.

רשמיות כבר לא הייתה בנינו, כמו שלא הייתה בנינו טיפת כבוד, והגבולות האלה עפו משנינו כשהוא העיר לי על חיי המין שלי ושל הפאקינג החבר שלי.

״לא.״. הוא ממלמל בקול קר, לא טורח להביט בי. ״ההפסקה שלך תהיה כשתסיימי לעבוד.״

מה עשיתי לו?

״אבל אני עובדת כבר מלא זמן וסיימתי את המיילים.״ רטנתי, מרימה את קולי בכעס.

עיניו עלו אליי באיטיות, גורמות לנשימה שלי להיעצר ולרצון החזק הזה של לבכות, להתעורר. ״סיימת לסדר את הלוח זמנים?״ הוא הנמיך את קולו, כמעט מאיים.

״לא.. א-אב-״

״בלי אבל, מיס סמית׳.״ יכולתי להישבע שהוא דיבר אליי כאילו שנא את קיומי. ״למען השם, תעשי מה שאני אומר לך.״ הוא סינן. ״כשתסיימי הכול, תצא להפסקה של רבע שעה, אני ברור?״

״מ-מה?״ לעזאזל. אני בוכה.

״זה לא ברור לך? לכתוב לך? לאיית לך?״ בן-זונה... ״ועכשיו, עופי לי מהמשרד. את מבזבזת זמן שיקר לי.״

הייתי בהלם שעוד דמעות ירדו מעיניי. מיהרתי לצאת מהמשרד שאני טורקת את הדלת, ממלמלתי עצבנית; ״שתישרף לו הנשמה הפגומה שלו, בן-זונה,״ הייתי בטוחה שהוא לא שמע.

לא.

בעצם, קיוויתי שהוא שמע שהוא בן-זונה , והוא גם ממש חייב לדעת שהנשמה שלן פגומה.