נקמה ואהבה

17/ מה שלא בריא- טעים.

- מה שלא בריא-טעים -

איזבלה סמית׳
חיפשתי אחר השרשרת שאבדה לי כל היום. הייתי בטוחה שהיא כאן, זה אותה השרשרת שקיבלתי אמא שלי לפני שהיא מתה.

היה לה ערך מאוד גדול עבורי. וממש התבאסתי על כך שאיבדתי אותה.

נכנסתי בדיוק לעבודה, פחות עייפה מאתמול, אבל יותר מודאגת. לא ידעתי איפה אנדרו.

המעלית נפתחה בקומה החמישית וסטפני חייכה אליי בחיוך המוזר שלה. המעלית החלה לעלות והיא בירכה אותי, ״בוקר טוב, איזבלה,״ הנהנתי בראשי באדישות והיא המשיכה. ״שמעת שאנדרו היה כאן כל הלילה?״ היא רכלנית ו...

רגע. מה?

אנדרו היה כאן כל הלילה?!

שתקתי. המעלית נפתחה בקומה שלוש-עשרה והיא יצאה משם. שנאתי את סטפני, היא הייתה רכלנית מעצבנת ומרושעת.

הייתי לבדי עד הקומה האחרונה ובשנייה שהגעתי לקומה האחרונה, התקדמתי למטבח. בטח הוא עייף.

הכנתי לו קפה חם כמו שהוא רגיל לשתות, והתקדמתי למשרדו. דפקתי על הדלת וחיכיתי לאישור, לא היה מענה אז פתחתי.

אנדרו נרדם על הכיסא, שפתיו היו פתוחות מעט וידו היו משולבות על חזהו. הוא נראה כל-כך יפה ככה. עיניו היו עצומות ושיערו היה מבולגן.

איך הוא נרדם ככה?
בטח הוא ממש עייף.

המחשב שלו היה דלוק והיו מלא דפים מפוזרים על השולחן.

תהיתי לעצמי אם זה יתכן שהוא נראה סקסי גם בלי הג׳ל בשיער. כל-כך פשוט ולא מתאמץ.

הנחתי את הקפה בצד של השולחן והתחלתי למיין כמה דפים, לעשות סדר בבלגן.

״אלוהים,״ נאנחתי בכעס, מזיזה את כסאו כדי שאוכל לעבור, אבל אז עיניו נפקחו ופלטתי נשימה קטועה ומבוהלת. נפלתי מעליו.

אנדרו התנהג כאילו זה רגיל. ״הקפה שלי חם?״ מה?
הוא הושיט את ידו לקפה, לא נותן לי לזוז. הוא הושיט את ידו לקפה, שותה ממנו. ניסיתי לזוז אבל אז הוא ציקצק בלשונו, ״לא מותק, לא הרשתי לך לזוז.״ קולו היה צרוד ונעים.

נאנחתי בתבוסה כשלא הצלחתי נגד כוחו.

הזמן של הקפה של אנדרו, נמשך יותר מהרגיל, כאילו הוא משך את הזמן ונהנה על כל רגע. ״אפשר לקום?״ ממלמלתי בחוסר סבלנות כשהוא סיים.

״כן. את יכולה.״ הוא אמר, גורם לי לגחך בכעס. קמתי מעליו בכעס, אבל אז הוא הקדים אותי וסידר את החצאית שלי.

אני בטוחה שהייתי סמוקה כמו שלא הייתי מעולם. הוא עשה פעולה שזוגות דאגו לעשות אחד לשני. זה היה מעשה אכפתי כזה.