נקמה ואהבה

15/ שקר מוחלט.

-שקר מוחלט-

חלק 2
איזבלה סמית׳
ידעתי שאם הייתי נשארת לבהות בו, הייתי פשוט מנשקת אותו. כאילו, שתיתי יותר מדי ואני ממש ממש רוצה להרגיש את שפתיו.

התיישבתי במקומי, נאנחת בכעס.

הוא מתסכל אותי.
כל פאקינג פעם מחדש!

הפלאפון שלי רטט וזרקתי לו מבט מהיר. זה היה הוא.

רוצה לחזור הביתה?
-אנדרו-

כשהוא אומר ׳הביתה׳ ... זה נשמע כל-כך... גאדד!!! זה מעצבן כי זה עושה לי משהו טוב בלב.
אני כן רוצה הביתה.

כן.
-אני-

קדימה, תצאי. אני בחוץ.
-אנדרו-

יצאתי מהאולם והופתעתי לגלות שהוא ממש חיכה לי. התקדמתי אליו, ״זזנו?״ שאלתי בקול שקט.

״זזנו.״ הוא אישר, מתקדם למכונית כשאני אחריו.

״איזבלה!״ קול גרם לדם שלי לקפוא. אבא.

הלב שלי פעם בחוזקה והסתובבתי לאט, מביטה בו. הוא מיהר אליי, אוחז את ידיי. ״בבקשה, איזי שלי, אל תתני לו לנצח אותנו.״ כל-כך דרמטי. מתסכל. היה לו ריח של שתייה.

הרגשתי רע להביט לו בעיניים. מה אמא שלי עברה בגללו... לבד... עצובה... ״דיי. בבקשה ממך,״ ממלמלתי, מנסה להביט בכל דבר חוץ ממנו.

״איזי..״ הוא התחנן, יורד על ברכיו. ״אני מתחנן,״ עיניו נצצו מבעד לדמעות קטנות.

נשכתי את שפתיי בחוזקה, מרגישה את המועקה ההיא שרמסה אותי.

אלוהים.אדירים.

מיהרתי לעזור לו לקום. ״אני לא זאת שאתה צריך לבקש ממנה סליחה,״ זה נפלט לי עם יבבה של בכי. ״הסליחה אמורה להגיע לאמא.. לרוברט, ולאנדרו,״ מיהרתי לומר.

״אמא שלך מתה,״ קולו נעשה מהוסס.

״אם ככה, סלח לי-״ פלטתי אנחה מבוהלת כשאבא שלי סטר לי. קפאתי.

״אני אבא שלך. את מ-״ לפני שידו פגשה בפניי שוב, עצמתי את עיניי אבל הסטירה הנוספת לא הגיעה ופקחתי את עיניי בהיסוס. אנדרו עמד ככה שאני מאחוריו, כאילו הוא מגן עלי.

למה אני שוב מרגישה ככה?

״אתה לא מתקרב אליה.״ אמר אנדרו בטון המאיים ביותר שלו. אנדרו שלח אליי מבט, ״תכנסי לאוטו, איזבלה,״

לשם שינוי, הקשבתי לאנדרו. נכנסתי למכונית.

אנדרו התווכח איתו ואז נכנס לאוטו, מתניע ונוסע. ״הוא יהיה בסדר.״ ממלמל אנדרו. ״כמו שאבא שלי היה בסדר, אז תפסיקי להתמסכן.״