-פאקינג מושלמת-
איזבלה סמית׳
האמנתי שאלוהים הפך אותי לבדיחה ברגע שהוא הכה אותי ללא הפסקה, גורם לי להגיע למצב של מחשבה כל-כל טיפשית.
האם זה הגיוני שהגעתי לשפל רמת החיים הזאת?
אני בת עשרים ושתיים, עם חלומות שלא יתגשמו. עשרים ושניים שנים שבהם אני חיה, מקווה להפסיק את הסיוט הזה.
הוא עמד מולי, מתנוסס לשתי המטר שלו. עם המכנס שחור-מחויט שלו והמראה היפה ברמה העוצרת נשימה שלו. חולצתו המכופתרת הבליטה את השרירים שלו מבלי שהוא ימצמץ והעניבה שלו הוסיפה רושם עם הסיכה היוקרתית שם.
לעזאזל. שנאתי את זה.
נמשכתי אליו בצורה אידיוטית.
הבוס הממזר-אנוכי שלי, השתלט על חיי לפני שהספקתי להקל את מנהטן. צריך שנה שלמה להקל מקום כזה, בסדר? זה טירוף!
מעולם לא הייתי חופשיה, והאמנתי שיום יבוא וזה יגיע, וזה פאקינג לא הגיע.
האמנתי שאהיה מאושרת. והאמנתי ב-בולשיט.
אבא שלי דחף אותי לבית של אנדרו קאלו, בגלל שהוא גילה שמייקל איים עליי, הכה אותי והתעלל בי במשך יומיים. והכול בגלל אנדרו.
אנדרו גילה את זה וסיפר לרוברט, וככה זה הגיע לאוזניים של אבא שלי. ותאמינו או לא, אבל אנדרו גרם למייקל להתאשפז עם מכות מטורפות במשך שבועיים בבית החולים.
מאז, מייקל לא העז להתקשר או לצלצל אליי, אבל אנדרו זה שהוביל אותי למצב הכלוא הזה. מצב של השגחה כאילו הייתי בת שלוש.
מכל פאקינג כיוון, אני כבולה.
״אני עדיין שונאת אותך.״ אמרתי בשקט, רצינית לגמרי.
תגידו לי שאני טיפשה ושהוא הציל את חיי, ואני לגמרי אפנה לכם את גבי. באמת, אין לי כוח לשטויות האלה.
הוא הרס את חיי, כמו שהרס את החירות שלי שהלוואי והייתה לי. עמדתי לברוח למקום שיאפשר לי חירות, אבל אז אנדרו היה חייב להיכנס לתמונה הזאת, חייב למנוע ממני לעזוב את ניו-יורק ששנאתי כל-כך.
מייקל גרם לי לשנוא את העיר.
ג'סיקה גרמה לי לשנוא את העיר.
אנדרו גרם לי לשנוא את העיר.
החלומות שלי גרמו לי לשנוא את העיר.
״תשנאי בלב.״ הוא אמר בקול הכי חד שלו, כאילו יש לו זכות מזויינת לכעוס עליי. ואם כבר, אני בתפקיד הכועסת, כי אני זאת שאמורה לכעוס!
גררתי אחריי את המזוודה, עולה לקומה השניה, מתעלמת מאנדרו. הוא קרא מלמטה; ״החדר השמאלי לצד הדלת השחורה!״
YOU ARE READING
נקמה ואהבה
Romanceזו הייתה נקמה שאנדרו קאלו רצה לקיים כבר עשר שנים, אבל מפגש אחד גורלי מחק הכול. נקמה ואהבה.
