SAVED BY A GANGLEADER ✔️

פרק 35 | חולה

׳היא באמת לא ביקשה הרבה,
היא רק ביקשה מישהו שישאר איתה
גם שהכל על הפנים אצלה.׳

שבועות לאחר מכן...

הייתי בבית כבר כמה שבועות, נאלצתי ללמוד באוניברסיטה במשך שבוע כדי לסיים את הבחינות וסיימתי רשמית יחד עם אייס שהפתיע כשהודיע ​​על כך בשבוע שעבר. נמאס לו מהאוניברסיטה ורצה להישאר איתי בבית, לא רצה לדאוג לחומר לימודי כלשהו.

אפילו לא ידעתי שאדם יכול פשוט לסיים את כל הדברים שלו בפרק זמן כה קצר, אבל אף פעם לא זלזלתי באייס קינג.

״ריי?״ אייס צועק בתוך הבית כמו שהוא עושה בדרך כלל כשהוא חוזר מהעבודה.

״במטבח.״ אני צועקת בחזרה. כעבור דקה אני מרגישה זרועות מוכרות סביב מותניי. ״אתה בבית מוקדם.״

הוא עבד יותר מידי מאז שחזרתי הביתה, בזמן שהחלטתי לקחת הפסקה מהעולם החיצוני ולקחת פחות משמרות במרפאה למרות שהתעקשו שאצא לחופשת התאוששות. הפצעים שלי התאוששו לאט לאט, אבל התמונות מאותו הלילה מעולם לא עזבו את סיוטיי.

״בלייק הפיץ שמועה שאני חולה.״ הוא אומר בלי נשימה. עם ההצהרה הזו, אני מסתכלת אחורה על פניו שנראות ורודות.

״אלוהים מאמי, אתה נראה נורא.״ אני אומרת מושיטה את ידי אל מצחו כדי לראות אם יש לו חום.

״טוב, תודה.״ הוא זועף בשובבות.

״אתה יודע שלא לזה התכוונתי.״ אני מחייכת בהתנצלות. ״מה דעתך שתחליף לפיג'מה בזמן שאני מכינה לך מרק?״

״למה להכין לי מרק? אני לא חולה.״ הוא מסתכל עליי מוזר בזמן שאני נותנת לו מבט שיוותר. בידיעה שהוא לא יזכה בויכוח הזה, הוא נאנח ופונה למעלה.

אני נאנחת כשאני מתחילה להכין את המרק והבטחתי לשכוח ממחשבותיי.

״הוא ברח מהמדינה?״ צועק אייס במשרדו.

״כן אדוני, אין שום סימן אליו בשום מקום.״ אומר אדם אחר. הם חושבים שאני ישנה אבל האמת היא שאני לא יכולה לישון לבד יותר.

״צרו קשר עם כל מי שיש לנו בחוץ אז, וודאו שמישהו ימצא אותו ולא בטלפון. אני צריך לוודא שכולם יודעים מה אני מצפה מהם.״ אומר אייס בקול כועס ואילו האיש השני אומר כן אדוני מהיר ועוזב בצורה ממהרת. אני מזהה את הפנים כאחד מחבריו אך לא עברה שנייה, אני שומעת את השולחן מתנפץ על הרצפה ונשימות כבדות.