SAVED BY A GANGLEADER ✔️

פרק 43 | אמא

׳כבר שנים עברה הנפש טעונה ברגשות.
כשיורקים עליה אש היא משיבה בלהבות
היא תמיד רוצה לצרוח על מנת למצוא שתיקות.׳

אייס

״את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה עכשיו?״ אני שואל את ריי כשאני נוסע בכביש חזרה למלון עכשיו כשאני בטוח שרוב החבר'ה של אנטוניו נעלמו.

היא לא עונה. במקום זאת, היא משלבת את זרועותיה על ברכיה ומביטה מבעד לחלון וחושבת. אני נאנח ופותח את הרדיו, נוסע שבדרך החשוכה וברחוב הנטוש.

״הגענו.״ אני אומר, מעיר את ריי.

״עוד חמש דקות.״ היא אומרת, וזה דבר יוצא דופן מכיוון שהיא בדרך כלל האדם הכי מלא חיים.

״טוב, את רוצה להישאר במלון?״ אני שואל וחושב שיהיה לה יותר נוח לישון על המיטה.

״אני רק רוצה להישאר לבד עוד חמש דקות.״ היא אומרת מה שמפתיע אותי שוב.

״בסדר.״ אני אומר כשאני מכניס את המכונית לחנייה ונותן לעצמי לנוח כמה דקות.״

״בסדר בוא נלך.״ אחרי שעברו עשר דקות, ריי עדיין עייפה באותה מידה ולכן אני מחליט להחזיר את החדר במלון.

״לא זה בסדר, אני ערה.״ היא אומרת בעיניים עצומות.

״כן ברור.״ אני מגלגל עיניים.

״רק תן לי שנייה.״ אז אני מחכה לכמה רגעים כשהיא מתעוררת לאט מהשינה שלה.

בדרך כלל ההתנהגות הזו תהיה נורמלית עבור כל אדם אחר שכן השעה שלוש לפנות בוקר וישנו רק כמה שעות, אבל ריי תמיד עירנית בלילות וידועה באישיות הנמרצת שלה.

״את בטוחה שאת לא רוצה לחכות קצת לפני שתיפגשי איתו?״ אני מתייחס לאביה.

״לא, לאט לאט אני מרגישה את האדרנלין חוזר אליי. אני בסדר עכשיו.״ היא מחייכת. חיוך הדוק ואני מחליט לא לפקפק בזה.

בדרך פנימה היא הולכת לקחת כוס קפה בזמן שאני מנסה להשיג את אותו החדר שהיה לנו לפני שעזבנו. סידרתי את ההזמנה והתקדמנו לחדרו.

כשאנחנו צועדים לעבר החדר, אני רואה צל במסדרון אבל האשמתי את עצמי בחוסר שינה וזה שום דבר רציני.

״אתה בטוח שהוא היה כאן?״ שואלת ריי, אני מרגיש מאוכזב שעוד לא ראינו אותו.

״הוא בטוח היה כאן.״ אני מושך בכתפי.

״ובכן הוא לא כאן.״ היא נאנחת בתסכול. שינויים במצב הרוח הפתאומי שלה יכולים להיות רק הסיבה שהמחזור שלה מתחיל בקרוב, מה שאומר שאני צריך לשמור על קור רוח כשמדבר איתה.