לארס יש תחביב חדש

2K 92 100
                                    

*מזהירה שוב, מכיל ספויילרים מגורלו של אפולו 5*

(הערה, ניקו וויל בסוף לא יצאו לחקור מה יש בטרטרוס, למען העלילה הם נשארו במחנה החצויים)

נ.מ (נקודת מבט) אפולו

''דייייי''

''אני אמרתי לך להפסיק לעשות את זה זה מה שקורה כשאתה לא מקשיב לחבר שלך''

''אבל וויל -''

''שוש! תהיה בשקט ותאכל את זה''

''אבל זה לא טעים''

''אמרתי או לא אמרתי לך שאם תעשה עוד מסע צללים תצטרך לנשוא בתוצאות?''

''כן אמרת, אבל לא חשבתי שאלה התוצאות!!!!''

זה מה ששמעתי מכיוון המרפאה של מחנה החצויים, מאז שהשתגרתי לכאן - ניקו מנסה להתווכח עם וויל על ברוקולי... האמת הריבים שלהם כל כך חמודים, ואני כל כך גאה בוויל ושמח בשבילו על ניקו.  בדרך כלל כשאני צופה בהם או בה לביקור (כן נעשיתי הורה יותר מעורב מאז שחזרתי להיות אל) אני מחייך וצוחק מהריבים הקיטצ'ים שלהם. אבל היום אין לי בכלל מצב רוח, הכל בגלל ארס והשטויות שלו, מאז שחזרתי לאולימפוס הוא לא מפסיק לשגע אותי. כנראה בגלל שהוא הפסיד בהימורים אם אני אצליח להציל את העולם ולהביס את פיתון או לא. הכל מקרה מאז שהוא הפסיד (אתנה ניצחה כמובן) הוא לא מפסיק לנסות לאתגר אותי לכל מיני דברים חדשים ומשעממים.   היום  כבר די נמאס לי ממנו אז הסכמתי להתערבות שהוא רצה, בתנאי שכשאני זוכה אז הוא יעשה כל מה שאני ארצה. (אני אלמד אותו מה זה להתערב נגד האל המושלם אפולו) החלטתי להיכנס למרפאה והתאפקת לא לצלם ולשלוח לאפרודיטה את מה שקורה, מולי ראיתי את ניקו עם פרצוף חמוץ ואת וויל עם צלחת כמעט ריקה בידו. וויל שראה את הפרצוף הזועף של ניקו, רכן לעברו ונישק אותו. זה היה כל כך חמוד, יכולתי להישבע שאולי לא צילמתי לאפרודיטה אבל היא צופה בזה, ומפרסמת בבלוג שלה: זוגות חצויים ומה שביניהם, תמונה שלהם מתנשקים ומקבלת על זה מאות לייקים. אם כי ביננו היא מבטיחה אהבה לכל מי שנותן לה תגובות ולייקים באופן קבוע. פעם תפסתי אותה הורסת לארס דייט בגלל שהוא עשה לה הייט לאחד הפוסטים שלה, (אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת, עכשיו יש לי התערבות לנצח בה.) כחכחתי בגרוני בכדי ליידע את וויל וניקו שאני שם, והם מיד התנתקו במבוכה.

"הי אבא, מה אתה עושה כאן?" שאל אותי וויל

"אני לא יכול לבקר את הילד שלי סתם ככה?" שאלתי אותו.  וויל הרים גבה ואני נאנחתי "אוקיי אז יש לי משהו לספר לניקו, ועדיף שהוא ישמע על זה ממני."

ניקו הזדקף ועל פניו הייתה הבעה של : רק לא נבואה, בתור אל הנבואה קצת נעלבתי, אבל אני מבין אותו במיוחד לאחר שנבואות שלטו בי וגרמו לכל כך הרבה דברים רעים בהיותי לסטר.
"אהה, אוקיי, יש בעולם הזה מכשפות וקוסמים, זה בעצם אנשים שבורכו לפני מאות שנים על ידי הקטה. יש להם כוחות קסמים, רק שלא כמו חצויים, הם עושים קסמים על ידי שרביטים".  וויל וניקו משכו בכתפיהם, ולמרות שזה גילוי די גדול הם לא הופתעו, בכל זאת הם חצויים והם שמעו דברים יותר מוזרים. "בכל אופן" המשכתי לדבר " יש בעולם הזה, של הקוסמים, קוסם מאוד חזק בשם הלורד וולדמורט, והוא קוסם מאוד רע ומרושע שמנסה להשתלט על העולם. לפני כמה ימים ארגון מסוים של קוסמים שנלחמים בוולדמורט הזה, גילה שאתה, ניקו הנכד שלו".
ניקו בהה בי בבילבול, ואני המשכתי:
"מסתבר שאמא שלך נולדה לו ולאיזה מכשפה אחת, אמא שלך נולדה סקיבית- כלומר חסרת קסם, ווולדמורט החליט  לגרש אותה מהבית, המכשפה נלחמה בו ולא רצתה שהוא יפריד בינה לבין התינוקת שלה. ל וולדמורט לא היה כל חמלה למכשפה והוא התכוון להרוג אותה ואת התינוקת על חוסר ציותה אליו. בשארית כוחותיה הצליחה המכשפה לשים את ידה על מחולל זמן והעבירה אותה ואת ביתה אחורה בזמן,  למקום היחיד שהוא לא יוכל למצוא אותה לעולם. אולם המכשפה כבר הייתה חלשה תשושה ופצועה מהקרב, היא מתה כמה דקות לאחר שחזרה בזמן, עם הילדה שלה בידיים.  לאחר מכן זוג אנשים מצאו את התינוקת וקראו לה מריה די אנג'לו". סיימתי  את סיפורו בנימה קטנה של עצב, אני לא אשקר, הסיפור הזה קצת מרגש וקצת טראגי, אבל אני שמח שלפחות מריה מצאה בסוף משפחה אוהבת. ניקו מחה דמעה בודדה וויל חיבק אותו חיבוק חם ואוהב, כבר אמרתי לכם שאני מת על הזוג הזה?
לאחר שניקו עיקל במקצת את מה שאמרתי לו, המשכתי לדבר: "בכל מקרה הקוסמים 'הטובים' גילו על היותך קיים, הם יודעים שאתה קוסם, אך הם לא יודעים שאתה חצוי. הם רק יודעים שאתה חזק יותר מכל קוסם שיש, ולכן אתה אויב פוטנציאלי. הם יעדיפו לשמור אותך קרוב אליהם ולכן הם גם יזמינו אותך לבית הספר שלהם. זכור הבחירה ללכת היא שלך, אם תחליט שכן אז אני מבקש ממך שתבקש להזמין גם אותי לשם".
עכשיו ההרמת גבה של וויל באמת הייתה מוצדקת. אני רק משכתי בכתפיי (המושלמות) ואמרתי: "ארס אתגר אותי לשרוד שם שנה שלימה בתור תלמיד.. אז עם תבואו לפחות אני לא אהיה במקום המטופש הזה לבד."
שמץ של חיוך עלה בפנים של ניקו, וויל מיד שאל אותי:  "מה יוצא לארס מזה שהוא מאתגר אותך?"    אוי הם כאלה תמימים, "ההשפלה שלי בתור תלמיד, חוץ מזה לארס יש תחביב חדש, והוא לאתגר אותי בכל מיני דברים מטופשים"
"אה,"  הוא משך בכתפיו. אני בכלל לא מתפלא,  לרס תמיד היה תחביבים מפגרים, פעם אחת היה לו תחביב חדש של ארגון מסיבות, הוא קצת הגזים עם לתת שתייה לכולם, ושאני אומר כולם אני ממש מתכוון לכולם. בכל מקרה הוא גם נתן לאחת הפרות של הרה גם לשתות והיא שכנעה את כולם שהיא יכולה לקפוץ מעל הירח.. בכל מקרה הפרה גנבה לי את מרכבת השמש שלי ועפה איתה גבוהה, בסופו של דבר הפרה קפצה מהגובה הרב והתרסקה על הגג של האולימפוס. זה הצריך את כולם לעבור על הרבה ניירת, ואני והרה הסכמנו בפעם הראשונה על משהו, והוא שארס מארגן מסיבות נוראי. והוא כנקמה עזר להתחיל את מלחמת העולם הראשונה, כי במלחמות אין מסיבות.

לאחר שנפרדתי מוויל וניקו, פיצלתי את עצמי והלכתי לדבר עם כירון לגבי הקוסמים, ולביתן אפולו, להגיד שלום לילדים שלי.

מה קורה? מקווה שאתם קוראים את זה כי אתם אוהבים את הכתיבה שלי ואת העלילה ולא בגלל שאין לכם חיים😉
אני אשתדל לעלות לפה פרקים בתדירות גבוהה יחסית, ואם לא יוצא מדי פעם אז אל תדאגו כי אני לא נוטשת😘
רציתי להגיד תודה לאחות הקרצייה המעצבנת והמדהימה שלי, ששמעה על הרעיון ואמרה לי ללכת על זה, אז תודה 😍🤩
אם אהבתם מוזמנים להצביע או להגיב (וגם אם לה הבנתם משהו)
ובנתיים ועד לפעם הבאה אוהבת אתכם (כל הקוראים/ות שלי) ❤️

סולאנגלו ואפולו בהוגוורטסWhere stories live. Discover now