סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

שיחות נזיפה🍪🤦‍♀️

נ.מ הארי פוטר ⚡

היום הזה התחיל ממש הזוי. האמת זה התחיל מהלילה, שאפולו התפרץ עלינו, וקרא לוולדמורט וולדי! אחר כך היה יום יחסית נורא, במיוחד השיעור שהיה עכשיו עם אמבירדג' אז יצא שקצת התפרצתי עליה.. אז מה? אני אמרתי לה את האמת והיא כל כך מטריפה אותי האמבירדג' הזו. אבל תעזבו את זה, אפולו שוב צחק בשיעור על השם של וולדמורט, ועל זה שהוא לורד. האמת שהוא די צדק, אבל הוא יותר מידי מזלזל בוולדמורט.
כאילו, הוא הקוסם הכי אפל שיש, והוא רצח כל כך הרבה אנשים. לדעתי אפולו מזלזל יותר מידי בכוח שלו. חוץ מזה, הוא גם קצת חסר רגישות לגבי כל הקורבנות של וולדמורט, והמשפחות המסכנות שאיבדו את האנשים היקרים להם. (ה.כ כלומר אתה הארי, וחוץ מזה אפולו הוא אל, מותר לו לזלזל במישהו עם כוח זוטרי כמו וולדי. מה גם שאפולו השתנה, והוא כבר לא כזה אנוכי.)
הלכתי במהירות לאורך המסדרון, כשניקו לידי.
נתקלנו בפיבס, שריחך באוויר על גבו, תוך כדי שהוא מלהטט, בכמה קסטות דיו.
"הי, זה פוטר הפסיכי!" פיבס ציחקק, והניח לשתי דסתות דיו להתנפץ על הרצפה, ולרסס את הדיו על כל הקירות. אני וניקו, קפצנו לאחור מהר, ניקו לא ממש התרגש, הוא נראה משועמם.
"עזוב אותי פיבס."
"אווו,הפסיכי מעוצבן," הוא אמר לי, והתחיל לרדוף אחרי לאורך המסדרון, ניקו הלך במתינות אחרי, כאילו שוקל איך להגיב. ופיבס המשיך לעצבן. "מה קרה הפעם, ידידי הפסיכי? אתה שומע קולות? רואה חזיונות? מדבר ב -" פיבס הוציא לשון - "לשונות?"
האמת כבר הייתי עצבני קודם, ועכשיו הוא רק מעצבן אותי ומוציא אותי מהכלים! התחרפנתי וצעקתי: "אמרתי לך, תעזוב אותי כבר!" והתחלתי לרוץ במורד המדרגות הקרובות.
אבל פיבס פשוט החליק על המעקה וירד לצידי

"הו, רבים סבורים שהארי הקטן קצת מטורלל,
רכי הלב גורסים שהוא בודד וקצת אומלל,
אם תשאלו אותי, הילד מעוצבן בכלל -"

צרחתי על פיבס:
"תסתום את הפה!"
ניקו שהופיע מאחורי מתנשף מהירידה במדרגות צעק: "תיהיה בשקט, ותעוף מפה!"
פיבס פתאום נראה מפוחד, ונעלם במהירות בתוך התקרה.
הדלת משמאלנו נפתחה, והפרופסור מקונגל יצאה מהמשרד שלה, ועל פניה היה פרצוף עגום ומוטרד מעט.
"מה לכל הרוחות אתם צועקים שם, פוטר? די אנגלו?" היא רגזה. "למה אתם לא בשיעור?"
"נשלחנו אלייך" אמרנו שנינו מתואמים.
"נשלחתם? מה זאת אומרת, נשלחתם?"
הושטנו לה בתנועות מתואמות (שוב? מה קורה כאן?) את הפתקים שפרופסור אמבירדג' כתבה.
הפרופסור מקונגל, לקחה את שני הפתקים, היא פתחה אותם. לאחר שהיא קראה את שני הפתקים, היא אמרה לנו,"בואו הנה, די אנגלו, פוטר."
נכנסנו שנינו למשרד, והדלת נסגרה מעצמה מאחורינו.
"נו?" התנפלה עלי הפרופסור מקונגל. "זה נכון?"
"מה נכון?" שאלתי אותה קצת בתוקפנות משהתכוונתי. "גברתי הפרופסור?" הוספתי בניסיון להישמע מנומס יותר.
"זה נכון שצעקת על פרופסור אמבירדג'? "
" כן" עניתי.
"וכינית אותה שקרנית?"
"כן."
"ואמרת שזה_שאין_לנקוב_בשמו חזר?"
"כן." אמרתי בהתרסה.
היא צימצמה את עיניה ועברה לתקוף את ניקו:
"זה נכון שהתפרצת וצעקת על פרופסור אמבירדג'?"
"כן," אמר ניקו, בשלווה, ואפילו בקול טיפה משועמם.
"ואמרת שזה_שאין_לנקוב_בשמו חזר?"
"כן."
"ושהיא טועה, וזה_שאין_לנקוב_בשמו רצח את סדריק דיגורי?"
"כן,"
הפרופסור מדונגל נאחה, והוציאה מהמגירה שלה בשולחן, קופסאות עוגיות, "קחו עוגייה,"
היא אמרה לנו (אפילו ניקו, שכזה אדיש להכל, נדהם.) היא הורתה לנו לשבת והתיישבה גם בעצמה.
"אתם צריכים להיזהר. אם תפריעו בשיעורים של דולורס אמבירדג', זה עלול לעלות לכם בהרבה יותר מנקודות ועונשים."
"למה את מתכוו-" התחלתי להגיד.
"פוטר, תפעיל את השכל הישר, אתה יודע מאיפה היא הגיעה, אתה יכול להסיק למי היא מדווחת."
היא הסתכלה בפתק שאמבירדג' כתבה עלי ואמרה: "כתוב פה, שהיא מזמנת אותך לעונש בכל ערב השבוע, החל ממחר."
"כל השבוע!" חזרתי אחריה מזועזע, "אבל פרופסור, אולי את יכולה -?"
"לא אני לא יכולה!" היא פסקה. "היא המורה שלך, וזכותה להטיל עליך עונשים, אל תשכח, מחר העונש הראשון שלך בחמש במשרד שלה. וגם אתה מר די אנגלו, מחר אתה תגיע בחמש, ויהיה לך עונשים ביחד עם פוטר, רק שפוטר יהיה על השבוע, ולך יש פחות יום."
ניקו משך בכתיפיו באדישות. אני התקוממתי, " אבל דיברתי אמת! וולדמורט חזר, את יודעת את זה, פרופסור דמבלדור יודע שהוא חזר - "
"למען השם, פוטר! אתה באמת סבור שזה עניין של אמת או שקר? מה שחשוב כאן זה לשמור על פרופיל נמוך, ולא לאבד שליטה בכעס!"
היא קמה וגם אני קמתי, ניקו היחיד שנשאר יושב, ואדיש כרגיל.
" קחו עוד עוגייה" היא אמרה בעצבנות, ניקו לקח, אבל לא אכל, ואני אמרתי בקרירות" לא, תודה"
"אל תיהיה טיפש" היא רגזה.
לקחתי עוגייה ואמרתי באי רצון "תודה".
"לא הקשבתם לנאום של דולורס אמבירדג' בסעודת פתיחת השנה.
ניקו דיבר בפעם הראשונה מאז נכנס לחדר. "לא, זה היה משעמם..." הוא אמר בחוסר טאקט לחלוטין.
" הקשבתי," אמרתי לה. "היא אמרה... אהה.. שיש לשרש את הקדמה, או... טוב, המשמעות הייתה ש.. משרד הקסמים מנסה להתערב במה שקורה בהוגוורטס."
"טוב,אני שמחה שלפחות להרמיוני גריינג'ר אתה מקשיב." היא אמרה לי ושחררה אותנו
הצלצול המבשר על סוף השיעור נשמע, שנייה אחרי שיצאנו מהמשרד והמולת תלמידים החלה להציף אותנו מעל עבר, אני אמרתי לניקו: "טוב, תודה על מקודם.. למה בכלל הגנת עלי? הרי אני לא כזה נחמד אלייך.."
ניקו רק חייך, ואמר: "זה בסדר, אני מבין אותך, ככה אני התנהגתי לפרסי שביאנקה... אה טוב, אני פשוט מבין, והגנתי עלייך, כי אתה צודק ואומר את האמת, וזה ממש לא יפה איך שכולם מתנהגים אלייך. חוץ מזה זה סבא שלי, ואני רוצה באמת לעזור להביס אותו, כי בסופו של דבר, הוא רצה להרוג את אמא שלי, זה, וגם כי אני לא סובל את האמבירדג' הזו.
הוא אמר לי, ונעלם בהמולה של התלמידים הממהרים להתרחק מהכיתות שלהם.