סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

בנקים ושרביטים קלאסי בעולם הקסמים🤑🏦

לדעתי הסיפור צריך לבוא עם אזהרה: כותרות גרועות.. לא נורא נראה לי תשרדו את זה😝
ועכשיו לפרק..

נ.מ ניקו

נסענו ברכבת לסמטאת דרגון הזו, הם אמרו משהו על זה שרשת הפולו או משהו כזה במעקב על ידי משרד הקוסמים (ה.כ משרד הקסמים ניקו, קסמים, וסמטאת דיאגון, דיאגון)
ובגלל שהבית המוזר ההוא עם ההרגשת אפלה ומוות כמעט בכל מקום, הוא מפקדה סודית, אז אסור שידעו על זה כלום, ולהתעתק עם כולם זה מסורבל, נסענו ברכבת יאי.
אני אישית הייתי מעדיף מסע צללים, אבל שבאתי להציע את זה וויל הסתכל עליי באזהרה, הוא מכיר אותי כל כך טוב.
הבעיה היא שאני מרגיש לא בנוח ליד הרבה אנשים, והצפיפות משגעת אותי, זה מזכיר לי יותר מידי את השהות שלי בתוך ה.. ה.. אני אפילו לא מסוגל לחשוב על זה בלי לרעוד.
וויל ששם לב שאני רועד, חיבק אותי ולחש לי (אתה לא שם, אתה כאן איתי, והכל בסדר) הוא אמר לי את זה כמה פעמים עד שנרגעתי.

נ.מ אפולו😎

היום דווקא היה לי יום סבבה, אחרי שדיברתי עם וויל וניקו בלילה, הלכתי לארמון השמש שלי, שם נרגעתי קצת וישבתי בספא. בבוקר הלכתי לסיבוב על מרכבת השמש עם הזריחה, כדי שכולם ידעו שאפולו כאן וישאר תמיד.
אחר כך השתגרתי למפקדה ההיא והתחלתי להכין עוגה. אם יש אי שם אל של אפיה הוא בטח מה זה גאה בי, כי הכנתי עוגה מדהימה.
מבלי משים קישטתי את העוגה בצורת חת דודנה, אני מתגעגע יותר מידי להערות העוקצניות שלו. החלטתי לקשט את העוגה לזיכרו ושמתי אותה במקרר.
לאחר מכן התחלתי להשתעמם ולחכות שכולם יקומו, יחסית למפקדה סודית ממש משעמם פה.
אני ממש מבין את התסכול של הארי, כשהוא רק הגיע לכאן ראיתי שהקטה צופה בו והצטרפתי אליה כי היה לי משעמם, והוא לא הפסיק לצעוק על כולם.
אבל הוא ממש צודק, כולם חושבים שאני ילד, אני אומנם יותר גדול פה מכולם, ואני רק מעמיד פנים שאני בן 17, אבל בכל זאת 17 זה גיל מבוגר.
תתנו לעשות משהו ולא להשתעמם פה למוות.

עלינו לרכבת בדרך לסמטאת דרקון, ונאלצנו לסבול את כל האנשים מסביב ואת הצפיפות המיותרת לגמרי. אני אישית שונא תחבורה ציבורית, בשביל מה צריך את זה שיש לי את מרכבת השמש שלי. ממש התפתיתי לא להביא את מרכבת השמש שלי ולהפוך את זה לאוטו שכולם יוכלו להיכנס אליו וזהו. אפילו אמרתי את זה לניקו בדרך לתחנת רכבת, אבל הוא רק נאנח ואמר:   "הבנו, יש לך מרכבה שמשתנה לכל רכב וצורה אפשרית, תפסיק כבר להשוויץ" אני אישית די נפגעתי, אבל בגלל שאני כל כך טוב לב, לא אמרתי כלום וסלחתי לו על זה. ברכבת עצמה הארי, רון, הרמיוני, וג'יני שלפעמים הצטרפה, סיפרו לנו את כל הסיפור של הארי, ועל וולדמורט.
הם סיפרו לנו את כל התוכן של השנים האחרונות שעברו עליהם. אני השתעממתי רצח (השתעממתי עד שעוד שנייה התפוצצתי והייתי גורם לרצח המונים) אני כמעט אמרתי: בלה בלה בלה, הבנו וולדי הקטן היה ילד רע וגרם לכל מיני צרות בעולם הקטן שלכם.
אבל לא אמרתי את זה להם, האמת זה היה סיפור די מעניין, אבל פעם הקטה תפסה אותי וסיפרה לי הכל, זה היה שלוש שעות.. אה.. מעניינות.
אבל הם לא היו יותר.. אה... מעניינות.. מהשעות שאפרודיטה פעם חפרה לי על השיפ ברייסון.  אם כי זה באמת היה קצת מצחיק.
בכל אופן, הם סיפרו לניקו ווויל את כל הסיפור (ה.כ הם תימצתו את ספרים 1 עד 4 מנקודת מבט שלהם, כולל איך וולדמורט עלה לשלטון ויד על ידי הארי). כשהם סיפרו איך וולדי, (כן, החלטתי לקרוא לו ככה, אני הלורד כאן ולא הוא) חזר, אני ראיתי שהארי מתעצבן, וניקו קצת מחוויר (אם זה בכלל אפשרי)
עד שהגענו לסמטאת דרקון, זה לקח המון זמן, נאלצנו לעבור דרך פונדק ואז דרך קיר שנפתח, עברנו בסמטא עם כל מיני חנויות, כמו ל שרביטים או מטאטאים מעופפים, או קדרות ושיקויים, אתם יודעים, הדברים הרגילים.
כשעברנו, אנשים התחילו לה לחשש, רציתי להגיד, שיש מספיק אפולו לעולם, אבל שהסתכלתי יותר טוב, ראיתי שכולם מסתכלים על הארי, אם כי שתי מכשפות חמודות קרצו לי.
ראיתי שכולם לחוצים ומסתכלים לצדדים, כששאלתי על כך, הרמיוני הסבירה לי ש וולדמורט אומנם שומר על פרופיל נמוך, אבל הוא עדיין רוצה את הארי מת. וזה שוולדמורט לא נמצא פה, לא אומר שהתומכים שלו, לא מחפשים זמן מתאים לתקוף.