סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

סתם המשך לפרק הקודם, כי הוא יצא ארוך מידי🤷‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

נ.מ עדיין אפולו😎. (אני ממש מבינה את ריק שכתב 5 ספרים מנקודת מבט אפולו, זה פשוט כיף וממכר😉)

הסתובבתי, וראיתי את האדס עומד בצד. הוא ניגש אלינו, וראיתי מזווית עייני שהקוסמים (מולי וכל מי שדור למסדר) מכוונים אליו שרביטים. חייכתי אליו ואמרתי: "הי דוד, מה אתה עושה כאן?" "באתי בשביל הבן שלי." הוא רמז לעבר ניקו שרק אמר: "הי, אבא".
אני לגמרי מבין את ניקו שלא חיבק אותו, האדס הוא קצת, אה, קצת, אה, קריפי, כן, הוא קצת קריפי. למרות שהאדס דווקא די בעדי, זה בגלל שאני וארס תמיד רבים, והוא וארס גם לא כל כך מסתדרים.. (פעם הם היו כמעט בלתי נפרדים, ארס היה גורם למלחמות שגרמו להרג, שגרמו למלא נשמות להגיע לשאול, מה שהעצים את האדס מאוד. היום יש לו על כך הרבה נשמות בשאול וכל כך הרבה עבודה, שזה כבר מעצבן אותו. כל פעם שיש מתים מהים או מתאונות מטוס וכאלה, האדס בא לאולימפוס בצעקות.. ולכן ארס עושה לו סתם עבודה מיותרת והם בריב כבר שנים.)
סימנתי למולי, שזה בסדר ואמרתי לה בשקט שאני וניקו בני דודים וזה אבא של ניקו.
מולי ניגשה להאדס בביטחון, מוכנה לתקוף "אתה אבא של ניקו?"
"כן," יאמר לזכותה שהוא אמר די בחשש מהטון שלה.
"אה, נעים להכיר, אני מולי וויזלי" היא אמרה בקלילות.
האדס הופתע אבל אמר לה: "נעים להכיר, אני מניח שבאתם להוציא כסף לשנת הלימודים, נכון?" הוא לא חיכה לתשובה. "בגלל זה אני כאן, רק ניקו וויל ואפולו לבוא איתי, כל השאר" הוא הצביע על מולי קינגסלי וטונקס (עין הזעם, הקריפי הזה, הלך לעשות סיור בחוץ) "תשארו כאן ותיזהרו" הוא סימן לאחד הגובלינים וכולנו עלינו על העגלה המעצבנת, במורד הבנק.
וויל קצת התחיל ללחץ, כנראה זה הזכיר לו את הירידה לטרטרוס, האדס התחיל להרגיע אותו, אבל וויל תפס את מקומו וחיבק את ניקו תוך כדי מלמול מילות הרגעה. כשניקו קצת נרגע, הוא וויל התנשקו ואני והאדס הסתכלנו עליהם כמו הורים גאים.
לאחר שתיקה מתמשכת, האדס אמר לי: "חסר לך שאתה לא מנצח את ארס בהתערבות שלכם."
"למה, מה הוא עשה הפעם?" שאלתי בעייפות.
"מנהל מלחמות שקטות בכל מיני מקומות, וגם כל מיני מלחמות אזרחים באפריקה וכזה.. זה נותן לי המון עבודה, עם כל הכוח שזה נותן לי, בסופו של דבר אני מותש ויש לי בקושי זמן עם פרפספונה.."
"אהה, אני מתכוון להביס אותו, וכשהוא יעשה כל מה שאני אבקש תוכל לבוא ולהצטרף."
אמרתי לו באדיבות, כי אני כזה מדהים.
כשהגענו לכספות שלי ושל האדס, הבאתי לוויל שק קטן שמכיל המון, ומוציא תמיד את הסכום כסף המדויק שצריך. ואמרתי לו להכניס כמה שיותר כסף. הכנסתי גם לעצמי, וניקו מילא מהכספת של האדס בשק שהאדס נתן לו.
לאחר שסיימנו, עלינו בחזרה לקוסמים, האדס נפרד מאיתנו, לא לפני שהוא איים על טונקס, קינגסלי, עין הזעם ומולי, שאם יקרא משהו לניקו, הם יצטרכו להתמודד איתו. אפילו עין הזעם, האיש הקריפי פחד ממנו ומ עוצמה שהוא הקרין.
לאחר מכן הלכנו לקנות את כל הדברים שצריך לבית הספר, כולל גלימות של קוסמים, (ניקו ווויל לא הפסיקו להתלונן שאי אפשר להילחם בזה, ואני נראיתי אפילו בזה מדהים כרגיל.)
וויל וניקו קנו גם מטאטא, הם לא קנו מהדגם הכי טוב כי ניקו לא אוהב לעוף, ווויל רוצה להיות כל הזמן עם ניקו. אני החלטתי להפוך את מרכבת השמש שלי למטאטא, ולכן לא קניתי, (הולך להיות הפתעה גדולה לכולם בשיעור תעופה)....
לבסוף חזרנו לבית בצהריים ומולי החליטה שאנחנו נעזור לה לנקות. הגעתי לה שאני לא משרת שלה ושאם היא רוצה אני אטיל על כמה אנשים לנקות בשמי.. סתם סתם, הלוואי. הייתי צריך לנקות כמו כולם, ובאמת התפתיתי לקרוא לאחד המשרתים שלי בארמון השמש שיעזור במקומי.
הארוחת ערב עברה בסדר יחסית, הפעם לא עשיתי פדיחות, והחלטתי שבמקום לשרוף בשביל עצמי אוכל היום, שרפתי בשביל האדס.
והחלטתי שכל יום למי שיהיה לי מצב רוח..
דמבלדור לא הפסיק להסתכל עליי, אבל התעלמתי.
כולם החמיאו לי על העוגה ועל כישורי האפייה הדגולים שלי. (אם אין אך אפיה, אני מוכן להתנדב). סיפרתי קצת על זה שחץ דודנה הציל אותי והרג את המפלצת שנלחמתי בה, בכך שהקריב את עצמו, והשתדלתי לחשוף כמה שפחות פרטים.
לבסוף מולי אמרה לכולם ללכת לישון מוקדם, כי מחר צריך לקום מוקדם, מחר הראשון בספטמבר, ומחר הולכים לבית הספר.

אז הי,❤️
מקווה שניהנתם מהפרק הקודם וגם מחצי הפרק הזה.😍
אז כמו שאמרתי, אני ממש אוהבת לכתוב, מנקודת מבט אפולו, ואם אתם אוהבים/ות את זה גם, ורוצים/ות שאני אעשה יותר מנקודת המבט שלו, אשמח לשמוע..
וגם, יוצאים לי לאחרונה פרקים די ארוכים (במקום בערך 1000 מילים זה יותר קרוב לאלפיים) אז איך אתם מעדיפים/ות? לפצל לשתיים את הפרק, או לעשות פשוט פרק ארוך?
(בינתיים יש לי כמה פרקים מוכנים, אבל את ההמשך, אשמח להתחשב במה שאתם רוצים/ות)
אז סליחה על החפירה, ומקווה שאהבתם את הפרק וחצי,😘
יומטוב❤️