סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

אין לי שם לפרק, עם כמה שאני מתאמצת אני לא ריק🤷‍♀️🤷‍♀️

נ.מ הארי (פוטר🤦‍♀️🤷‍♀️😂)

לאחר שהתעתקנו, הרגשתי בחילה והפעם גם הלכתי להקיא בצד. הרמיוני הסתכלה עלי בהשתתפות, בזמן שאני מלמלתי משהו על זה שזה יותר מדי ליום אחד. דמבלדור וסיריוס הנהנו, בהבנה, ורון סתם דפק פרצוף נגעל. (ה.כ רון לא יפה, הארי היה שם בשבילך כשאתה הקאת חלזונות). דמבלדור נופף בשרביט שלו וכל הקיא התנקה אבל עדיין היה לי טעם מגעיל בפה. הסתכלתי על החצויים לראות איך הם הושפעו מהעתעתקות, על ניקו זה בקושי השפיע, וויל קצת נרתע אבל אחרי כמה שניות ניהיה בסדר, ואפולו רק הסתכל בשיעמום על כולם. לא כל כך הבנתי מה הולך כאן, הם הסבירו שהם ילדים של אלים ושיש להם גם קצת כוחות מהם, אבל הם גם אמרו שהם גם כמו קוסמים רגילים רק קצת יותר חזקים, וכישופים פחות משפיעים עליהם. אבל אחרי ש הרמיוני שאלה אותם, "אם כישופים לא ממש משפיעים עליכם, אז איך אתם תעשו כישופים למען עצמכם? כמו לחש הנגזה?" לאחר שהסברנו להם מה זה לחש הנגזה אפולו אמר, שזה רק מבחינת קללות, זאת אומרת שכישופים כן משפיעים אבל קללות שבאות מכוונות רעות או מקרב לא משפיע בכלל.
ככה שאני די התפלאתי למה ההתעתקות לא משפיעה עליהם, לבסוף לאחר התלבטות ארוכה, שאלתי את הנכד של וולדמורט, ניקו: "איך היה להתעתק בפעם הראשונה שלכם?" ניקו אמר שבסדר, ומסע צללים יותר גרוע, אז זה כמו משחק ילדים בשבילו." אני לא יודע מה זה מסע צללים, אבל לפי ההשוואה שלו והמבט על הפנים שלוהבנתי שזה משהו רציני.
בנתיים דמבלדור כבר הספיק לכבות את האורות בכל הרחוב, הוא נתן פתק לוויל, שהעביר לאפולו שהעביר לניקו, ואז לפתע צץ הבית של סיריוס. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש כשהבית מופיעה, וראיתי שגם החצויים התרשמו מזה. כשהדלת נפתחה ראינו את כל משפחת וויזלי מחכה לנו בכניסה.

נ.מ ניקו

כשנכנסנו לבית, מלא ג'ינג'ים כמו הרון הזה, חיכו לנו בכניסה. הם הציגו את עצמם כך אחד בתורו, התאומים, פרד וג'ורג? הזכירו לי קצת את קונור וטראוויס שוד (ה.כ ככה קוראים להם, נכון?) ורשמתי לעצמי להיזהר מהם. אם כי הם אף פעם לא מתחו אותי, יש יתרונות בלהיות בן האדס🤷‍♀️😈. כשהם סיימו להציג את עצמם התחלנו להיכנס ממש אל תוך הבית, הדברים שלנו הופיעו משום מקום באוויר, ונפלו על הרצפה בחבטה גדולה.
לפתע הווילונות שהיו תלויים על הקיר נפתחו, ותמונה של אישה נגלתה, והתחילה לצרוח?
לפי הכוחות שלי הרגשתי שהדמות בתמונה מתה, אבל לא הבנתי איך היא עדיין יכולה לצרוח ולדבר, ובעצם לחיות דרך התמונה. ההרגשה שקיבלתי מהתמונה הצורחת קצת בלבלה אותי. לפתע סיריוס תפס את הווילון כמו משוגע וצרח על התמונה לסתום, כמה מהג'ינג'ים באו לעזרתו וביחד איתם הוא סגר את הווילון, כשהווילון נסגר השתרר השקט בבית.
סיריוס הסביר בלחש שהיא מתעוררת כל פעם שיש רעש באזור הבית. רציתי לשאול אותו איך היא חיה כאן כשאני מרגיש שהיא מתה, אבל הנחתי שזה עוד קסם מוזר של הקוסמים האלה.
לאחר שטיפה המצאנו וערכו לנו סיור בבית, אמרו לנו שאנחנו ישנים כולנו עם הארי ורון, אני רק גילגלתי עיניים ולחשתי לוויל שזה הולך להיות לילה ארוך.

נ.מ וויל סולאס/סאנשיין/הרופא הפרטי של ניקו.

הארי ורון עזרו לנו להעלות את הדברים לחדר ולהתמקם. אנחנו לא פרקנו את הדברים שלנו, כי אמרו לנו שגם ככה עוד שבוע אנחנו הולכים ליבלת חזיר. וגם כי לאבא, סליחה, וגם כי לאפולו (הוא ביקש שבזמן שאנחנו כאן לקרוא לו אפולו, גם אם הקוסמים או המכשפות לא לידנו.) לא היה כלום במזוודה חוץ מנקטר ואמברוסיה, קשת למקרה חירום ואספקה למקרה חירום של חיצים. למרות שהחיצים באשפת החיצים שלו אף פעם לא נגמרת.
אחרי כל ההתארגנות הראשונית וההיכרות עם כל מי שנמצא בבית, מולי וויזלי קראה לכולם לאכול.
התיישבנו ליד השולחן, ולפתע כל הסכומים, צלחות, הכוסות והאוכל, ריחפו ונחתו על השולחן. זה היה די מפתיע, אבל לא התפלאתי כל כך כי גם במחנה החצויים האוכל מופיע מולנו בצלחת.

נ.מ הרמיוני

ראיתי שהחצויים לא מתפלאים מכך שהאוכל נחת על השולחן, אבל לא הייתי מופתעת מזה, אחרי הכל הם ילדים של אלים, שזה כל כך מגניב ומרגש!! 🤩
ראיתי שוויל לקח לעצמו לאכול, אבל לפני שממש אכל, הוא הסתכל על הצלחת של ניקו שהייתה כמעט ריקה, והתחיל למלא לו אוכל. אני ישבתי ליד וויל, שישב ליד ניקו כך ששמעתי את ניקו רוטן.
ניקו התחיל להגיד: "אני לא רעב" בכל מתלונן
וויל חייך וענה לו: "זה לא משנה, אתה צריך לאכול!"
"אבל לא בא לי"
"אוקיי, אז או שאתה אוכל עכשיו או שאתה חייב לי שבוע במרפאה"
"אבל-"
"ניקו" וויל אמר לו בקול מזהיר.
"בסדר, אבל אתה חייב לי מקדונלדס"
וויל רק נאנח ולחש משהו באוזן של ניקו, וניקו חייך בפעם הראשונה מאז שהוא הגיע לכאן.
הייתי כל כך עסוקה באכול ולשמוע את השיחה שלהם שלא שמתי לב שהם עוד לא התחילו לאכול.
ראיתי רק שניקו הסתכל על דמבלדור, דמבלדור הנהן והדליק את האש באח. ניקו קם ושרף חלק מהאוכל וויל אחריו. אפולו אכל ביס קטן אז כאילו נזכר והלך לשרוף גם חתיכה מהאוכל. במקום ריח שרוף מהאח, הבית התמלא בריחות מדהימים.
ראיתי שניקו ווויל המשיכו לאכול ואפולו בקושי אכל.
כשסיימנו לאכול מולי אמרה לכולנו ללכת לישון כי מחר צריך לקום מוקדם, מחר הולכים לסמטאת דאייגון.

נ.מ ניקו

הארי ורון מיהרו ללכת לישון וכך גם כולם. נראה שכל הילדים פה מפחדים ממולי וויזלי. אני וויל ואפולו הלכנו לאחת הפינות השקטות בבית, ואחרי שאפולו ווידא שלא מקשיבים ומצוטטים לנו התחלנו לדבר.
"כמעט עלו עלייך, תיזהר יותר" וויל נזף באפולו על הארוחה.
אפולו רטן על כך שזה מוזר לשרוף אוכל בשביל עצמו או בשביל אבא שלו (שלגמרי לא מגיע לזאוס שום מנחה).
וויל נאנח ואמר: "אבא, אתה חושב שזה לא מוזר בשבילי להקריב בשבילך אוכל כשאתה כאן לידי? תראה אני רק רוצה לעזור, ואם אתה רוצה להעמיד פנים שאתה חצוי אז תצטרך קצת להתאמץ יותר."
"אוקיי" אפולו נאנח, לפעמים זה נראה כאילו וויל הוא האבא ואפולו הוא הבן..
לפתע אפולו הציץ באחד השעונים שהיו על הקיר ואמר: "תלכו לישון, אני צריך ללכת לאולימפוס, אבא קורא לכולם.."
"אתה לא יכול פשוט לפצל את עצמך וללכת לאולימפוס?" שאלתי בתקווה, אין לי כוח עכשיו להתחיל לתרץ בשביל אפולו..
אפולו הניד בראשו בשלילה ואמר: "לא, אסור לי, ארס עשה רשימה של כל מיני חוקים ובתור בן הרה, הוא עושה עבודה די טובה בלעצבן ולהעיק על אנשים.. " נשמע רעם בשמיים "בכל מקרה, אחד החוקים הוא, כשאני עם הקוסמים אסור לי להתפצל ולעשות תוך כדי עוד מטלות.. אלא אם כן זאוס אומר לי במפורש.."
בכל מקרה אני צריך ללכת אז בבקשה תחפו עלי..

הי, זו שוב אני, הכותבת החופרת..
ממש משעמם לי, אז אני אשאל אתכם עוד שאלה:
שוקולד לבן, זה שוקולד או לא? 🍫/🍫❌
מקווה שנהניתם מהפרק, נתראה בפרק הבא😘