סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

אפולו אופה עוגה🥮🥮

ה.כ אני יודעת שהכותרת גרועה, אבל שוש

נ.מ עדיין ניקו

ישנתי ממש טוב בלילה, ובפעם הראשונה מזה המון זמן גם היה לי שינה נטולת חלומות..
ולכן גם כל כך התעצבנתי שיד ניערה אותי וקראה לי בלחש לקום, מזווית עייני ראיתי שעדיין אמצע הלילה מהחלון שבחדר ורטנתי בכעס על כך. עצמתי עיניים בחוזקה וניסיתי לחזור לישון, אבל מי שניסה להעיר אותי היה עיקש, לבסוף קמתי בעצבים וראיתי את אפולו מחייך בהקלה. כשראיתי שהוא הולך להעיר גם את וויל התעצבנתי, ולא רק בגלל שהוא מפריע לוויל שלי לישון, אלא גם בגלל שקלטתי שהוא היה זה שהעיר אותי! אבל כמובן שזה שהוא מעיר את וויל הפריע לי, בעצם זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כי אני במהירות שהפתיע אפילו אותי, כיוונתי ותקפתי את אפולו עם החרב שלי. תפסתי את הלהב קרוב לאפולו ולא נתתי לא לזוז לנשום, הוא לא כל כך נלחץ כי הוא אל, הוא רק חייך בהבנה. הוא לחש לי לאחר שווידא שהארי ורון ישנים: "אולי זה לא תמיד נראה עליי, אבל אני בכל זאת אבא שלו ואני אוהב אותו ודואג לו. תאמין לי. הדבר האחרון שאני רוצה הוא להפריע לו לישון, במיוחד עכשיו כשאני רואה ששנתו ערבה, אבל זה דחוף מאוד, אנחנו כולנו צריכים לדבר עכשיו!"
הנהנתי אליו בהסכמה בידיעה מוחלטת ששום דבר לא ביידי כרגע, ואין לי מה לעשות..
אפולו ניגש להעיר את וויל, שהתעורר מיד בקפיצה, והקשת שלו מכוונת והחץ דרוך לכיוון אפולו.
הוא קלט שזה אפולו ואמר: "אה זה אתה, אבא" אפולו הסתכל עליו באזהרה ורמז לעבר רון והארי. "סליחה, אפולו, לא מתגנבים ככה באמצע הלילה לעבר חצוי.. בכל מקרה אני ער, מה רצית?"
"בואו" אפולו גרר אותנו לאחד החדרים הריקים והמאובקים בבית, לאחר שהדלת נסגרה הוא פתח את פיו ואמר לנו: "תקשיבו, יש בעיה, ארס וזאוס לא מרוצים, הם לא מוכנים שהילדים הקוסמים ידעו על החצויים, הם אמרו שרק מי שצריך לדעת, כמו שסדר עוף החול, ידעו, וכל השאר צריכים או לגלות לבד או לא לדעת בכלל..
וויל פיהק, הוא אומנם אדם של בוקר, אבל לא אדם של אמצע הלילה. "הבנתי מה זאוס מתכוון, אבל למה ארס שייך?"
"האמת שלאבא שלי בכלל לא היה אכפת, אבל אמרתי לכם ארס הוא בן הרה," *נשמע רעם בשמיים* "והוא הלהיט את אבא נגדי ופתאום זה מאוד משנה אם הילדים האלה של הקוסמים יודעים עלינו.."
"אוקיי, אז מה נעשה?" שאלתי בשיעמום, לא באמת אכפת לי מההתערבות המטופשת שלו, אבל הוא אבא של חבר שלי, אז..
אפולו חייך: "אני כבר עשיתי, סידרתי את הזיכרונות של כולם, כך הארי רון והרמיוני לא דיברו עם כירון על החצויים, אלה שיחקו עם דיוניסוס שחמט של קוסמים, בזמן שאנחנו דיברנו לבד עם כירון ודמבלדור ... רק רציתי לעדכן אתכם, שלא תתבלבלו מחר בבוקר.."
"אוקיי," פיהקתי גם אני, אפולו שראה ששנינו מאשרים התפוגג ונעלם לנו מהעיניים..
"לילה טוב סאנשיין," אמרתי לוויל.
"לילה טוב ילד מוות" הוא אמר לי והתנשקנו, עד שנגמר לנו האוויר.
כשחזרנו למיטה לשנינו היה חיוך על הפנים.

נ.מ הרמיוני

קמתי היום יחסית מוקדם, וירדתי למטה , ראיתי שמולי כבר ערה, וכמה מחברי המסדר היו לידה במטבח. ניגשתי אליהם ואמרתי: "בוקר טוב גברת וויזלי, פרופסור לופין, קינגסלי, ועין הזעם מודי". הם הנהנו ובירכו אותי בחזרה, גברת וויזלי הביאה לי קפה וטוסט, ואני הלכתי להתיישב ליד השולחן במטבח.
ראיתי אפולו מתקרב אלי, והרגשתי מן בלאקאאוט, כאילו אני שוכחת משהו ממש חשוב באמצע מבחן. אני לא יודעת מה קרה לי, בטח סתם הרגשה כזאת על הבוקר, אבל זה היה די מבאס..
גברת וויזלי ראתה שאפולו נכנס למטבח ואמרה: בוקר טוב, חמוד, איך ישנת? למה קמת כל כך מוקדם?" אפולו הזעיף פנים למשמע התואר חמוד, אבל התרכך למשמע הכנות והדאגה בקולה, או שהוא פשוט סתם אדם שזועף על הבוקר.
"בוקר טוב, ישנתי די טוב, מולי. אני פשוט בן אדם של בוקר, אני מתעורר עם הזריחה, והזריחה מתעוררת איתי". הוא התבדח.
גברת וויזלי הנהנה, ושאלה אותו אם הוא רוצה טוסט או משהו אחר לאכול, אפולו סירב ואמר שהתעורר היום יותר מוקדם מכולם, אז היה לו משעמם והוא הספיק גם לאכול, וגם להכין עוגה.
הרמתי גבה, זה נשמע חשוד מידי, אני לא בן אדם פרנואידי בדרך כלל, אבל זה חבר של הנכד של וולדמורט, והוא לא מפסיק להתנהג חשוד. אתמול ראיתי ש דמבלדור גם חושד לגביו, כל הארוחה הוא לא הפסיק להסתכל עליו, ולפקוח עליו עיין.
אבל ברגע שגברת וויזלי פתחה את המקרר, היא התנשפה בהפתעה והוציאה עוגה עגולה וגדולה, מצופה בקצפת לבנה, על העוגה היה מצוייר חץ, והיה למטה כתוביות: חץ דודנה, היקר, היית גיבור והצלת אותי, אבל אני מתגעגע אליך חבר.." אפולו נראה לפתע עצוב, אבל הוא אמר למולי במשיכת כתפיים, "היה לי משעמם, והרבה זמן פנוי..."
מולי הנהנה בהתנשפות מופתעת, ואני שאלתי בשקט ובעדינות, " מי זה חץ דודנה?" אפולו הסתכל עליי, וראיתי במבטו שהוא התלבט מה להגיד, בסופו של דבר הוא אמר: "זה היה חץ מדבר, שגם היה חבר שלי במובן מסוים, הוא בסופו של דבר הקריב את עצמו בשביל להרוג את ה... ה... הדבר שנלחמתי בו, וכמעט הרג אותי.."
רציתי לשאול אותו במה הוא נלחם, אבל הוא הסתכל במבט מרוחק על אחד הארונות, כנראה שקע בזיכרונות, והבנתי שמבחינתו השיחה נגמרה.

נ.מ וויל

התעוררתי יחסית מוקדם היום, ראיתי שאפולו לא במיטה שהייתה מיועדת אליו ונאנחתי, עכשיו בטח אנחנו נצטרך לחפות עליו או משהו.. לאחר ששכבתי ער במיטה בערך שעתיים, בהיתי באוויר, ופשוט נחתי, ראיתי שהארי מתחיל להתעורר.
התישבתי על הכרית שלי, ופשוט בהיתי באוויר. בערך עשר דקות אחרי, הארי שאל אותי, "ממתי אתה ער?"
עניתי לו: "לא הרבה זמן, אני פשוט עייף מכדי לקום"
הארי חייך באהדה והלך להעיר את רון. "אני קמתי להעיר את ניקו וחיוכו גווע, התעלמתי מהארי והתמקדתי בניקו.
לאחר המון זמן של איומים נשיקות ונפילה אחת מהמיטה, ניקו קם, רון קם גם, וכולנו ירדנו למטה לאכול ארוחת בוקר.

נ.מ הארי

אז חלמתי חלום על עברו של וולדמורט...

בוקר טוב אנשימים!😝
עבדתי בערך עד 2 וחצי בלילה גם על הפרקים הבאים, (כי היה לי מוזה)
אז אני באמת מקווה שאהבתם את הפרק😍
שאלה: עוד 10 ימים יש לי יומולדת, תרצו שאני אעשה מרתון באותו יום?
מקווה שאהבתם את הפרק, נתראה בפרק הבא