סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

הרכבת להוגוורטס חלק 1 🚃🚃🚂

הערה: הפרק מבוסס ובנוי על פרק 10 (לונה לאבגוד ) בהארי פוטר 5

נ.מ וויל

היה לי לילה יחסית רגיל, היו לי כמה חלומות רגילים של חצויים, וסיוטים על מפלצות.
אני והארי התעוררנו ביחד, כשרון בטעות הפיל את הספרים שלו מהמזוודה, על הרצפה.
אתמול בלילה, ארזנות את כל הדברים שלנו, ממש לפני שהלכנו לישון, כדי שניהיה מוכנים לצאת היום מוקדם. רון כבר היה לבוש, הוא סימן עם ראשו על ניקו ואמר:  "כדי שתעיר אותו.." ואז הוא אמר לכולנו: "כדי שתמהרו, אמא משתוללת, היא אומרת שנפסיד את הרכבת.." 
הערתי את ניקו, שיאמר לזכותו לא עשה בעיות לאחר שהבהרתי לו שאם הוא לא קם עכשיו, אין יותר נשיקות, מקדונלדס, והוא יהיה חייב לי חודש במרפאה.
מהומה והמולה שררו בבית, מה שהצלחתי לקלוט בזמן שאני ניקו והארי התלבשנו הוא, שהתאומים כישפו את המזוודות שלהם כדי שיעופו למטה במדרגות, במקום לסחוב אותם.
הם פגעו בג'ינג'ית, ג'יני? והפילו אותה במדרגות. גברת וויזלי והתמונה המדברת לא הפסיקו לצרוח, ובגלל השמיעת על שלי, זה עשה לי כאב ראש.   למרות שאני בספק אם זה רק בגלל השמיעת על שלי. כי ראיתי שהצרחות מכאיבות באוזניים לכולם. זה היה כזה:  "זה היה יכול להסתיים בפציעה חמורה, טיפשים שכמותכם-"
"בני כלאיים מטונפים, מטמאים את בית אבותי-"
כשסיימנו להתלבש אני וניקו ירדנו למטה, (אחרי נשיקת בוקר טוב כמובן.)
אבא ישב על כורסא, ושתה נקטר. הוא היה היחיד שאדיש כאן, והסתכל על כולם משועשע.
פרד וג'ורג, היו עם מבטים רציניים, הרמיוני עם מזוודה ביד ורון לידה. הארי לקח לו טוסט ביד וגם היה מוכן. ואני נתתי לניקו טוסט במבט של: זה לא זמן להתווכח עכשיו.
הוא אכל בשקט בישיבה, ואני ניגשתי לגברת וויזלי שעמדה בכניסה:  "ג'יני בסדר?"
"אה, כן חמוד, תודה ששאלת, אפולו חבש אותה וריפא אותה, הוא אמר משהו על זה שעבר קורס ריפוי, וזה באמת עזר". היא אמרה ואני חייכתי.
אפולו/אבא צעק מהכורסא שישב בה:  "אין על מה," והרים את הבקבוק נקטר שלו לכיוונה. גברת וויזלי הזעיפה פנים אבל לא אמרה כלום.
לאחר שתיקה ממושכת גברת וויזלי אמרה: "נווו, איפה הוא, אנחנו נאחר..."
והרמיוני הסבירה: "עין הזעם מתלונן שאי אפשר לצאת עד שסטרג'יס פודמור יגיע, כי אחרת יהיה חסר בן אדם בחוליית השמירה".
הארי שאל אותה אם אנחנו חייבים ללכת לתחנת רכבת עם חוליית שמירה.
והרמיוני תיקנה אותה ואמרה:  "אתה חייב ללכת עם חוליית שמירה".
ראיתי שהארי מתעצבן, הבנתי אותו. בתור חצוי צריך תמיד להיות מוכן להגן על עצמך, וזה מעצבן שלא סומכים עלייך.
"למה?" הארי שאל בעצבנות.  "חשבתי שוולדמורט שומר על פרופיל נמוך.  או שאת מנסה להגיד לי שהוא עלול לזנק מאחורי פח אשפה ולהתנפל עליי".
רציתי לתקן אותו, כי הרבה מפלצות מסוגלות לקפוץ מאחורי פח אשפה ולהתנפל על אנשים, אבל לא אמרתי כלום.
"על תשאל אותי, זה הוראות של עין הזעם". הרמיוני ענתה לא בלי להתייחס יותר מידי.
לאחר כמה דקות עין הזעם נכנס ואמר שצריך לצאת, היה הרבה בלאגן ביציאה.
כולנו יצאנו, וגברת וויזלי אמרה להשאיר את המזוודות בכניסה וללכת אחרי טונקס. (זאתי עם השיער הצבעוני שלא הפסיקה לשנות את האף שלה בארוחה אתמול, זה מה שלפחות אמרתי לניקו ששאל מי זו..)
כלב שחור גדול הופיע לצידנו והבנתי שזה סיריוס, בגלל הצעקות של גברת וויזלי, על זה ש דמבלדור אמר לו, לא. ושזה יהיה על הראש שלו אם משהו יקרה.