סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

אזהרה: פרק רגוע/גרוע עם מלא חפירה⛏️

נ.מ הארי פוטר ⚡

אני ורון היינו בבקתה של האגריד, כל אחר הצהריים. האגריד עוד לא חזר מהמשימה שהוא עושה בשביל המסדר, וכבר התחלתי לדאוג. הרמיוני גם דאגה, אבל אמרה שדמבלדור יודע מה הוא עושה, רון שגם דאג הסכים לבוא איתי לבדוק רמזים בבקתה.
הרמיוני אמרה לנו שזה סתם מיותר, אבל אם נראה פה משהו מעניין, נגיד לה אחר כך.
בינתיים הבקתה היתה סתם נטושה, היא נראתה כרגיל, אבל ראו שלא היה שם מישהו הרבה זמן.
אני ורון החלטנו לטייל קצת, וסיפרתי לו גם מה היה במשרד של פרופסור מקונגל.
רון נראה כועס, והוא הסכים איתי שזה מאוד לא הוגן מה שאמבירדג' עושה.
הוא אמר שזה רק מראה ש הרמיוני צודקת, והיא באמת מנסה לשלוט בבית הספר.
הוא סיפר לי שאבא שלו פעם אמר שהיא מפלצת, והיא יכולה להיות יותר גרועה מרוב אוכלי המוות.
אבל אז הוא חייך חיוך שטני ואמר: "אני רק רוצה לראות את הפרצוף שלה, כשהיא תלמד את פרד וג'ורג', וגם את לי. הולך להיות פיצוץ. תרתי משמע". גיחכתי גם, לא נראה לי שפרד וג'ורג' איכפת שהיא ממשרד הקסמים.
עלינו יש למגדל גריפנדור, וראינו שיש התקהלות על הדשא, אבל לא היה לי כוח לרדת למטה, וכשהעלתי את הנושא בפני רון, הוא רק אמר, שאין לו גם כוח, ואם זה משהו חשוב הרמיוני כבר תספר לנו.
היינו בחדר המועדון, ולאחר כמה דקות הרמיוני עלתה, והתחילה לספר לנו מה שהיה על המדשאות. היא סיפרה בפירוט איך אפולו התערב, וקרא לנו ידידים חברים שלו,ואמר לפנסי לא להתעסק איתנו. היא סיפרה על הריב בין פנסי לאפולו, ושהיא נתנה לאפולו עונש, ובסוף גם סיפרה על הרגע שהוא הוריד את המשקפים שמש שלו.
היא קצת הסמיקה כשסיפרה ותיארה אותו, ורון נראה קצת הרבה מעוצבן לידי, (כאילו ברצינות, מה נסגר איתו לאחרונה? אם הייתי מכיר אותו קצת פחות טוב, אהההה, לא משנה, פשוט לפעמים אני חושב שהוא מאוהב בהרמיוני.) אבל הוא קצת נרגע כשעוד כמה ילדים במועדון, ששמעו על מה אנחנו מדברים, הצטרפו לשיחה, וגם תיארו את אפולו מדהים.
לא ממש הבנתי מה הם רוצים, כן, הוא נראה טוב מאוד יחסית, אבל ברצינות, יכול להיות שיש לו עיניים יפות, אבל זה לא הגיוני שיש כל כך הרבה שינוי עם או בלי משקפי השמש שלו.
נזכרתי שאם הבגדים הרגילים שלו, הוא באמת נראה מדהים, ועם הגלימות קצת פחות, אבל גם נראה מדהים, ואני לא נמשך אליו או משהו, אני פשוט לא עיוור. 
הרמיוני משכה אותי ואת רון לפינה שקטה ואמרה: "תקשיבו, זה ממש מוזר, אני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה קורה כאן, אבל אני לא זוכרת. נראה כאילו התעמקתי במשהו והוא היה גם מוזר, קצת הגיוני, אבל מוזר, אבל אני לא זוכרת את זה. זה מרגיש כמו חלום, כשקמים בבוקר, וזה היה חלום מדהים ואז מישהו מדבר, ושוכחים הכל. אבל אני רק זוכרת שזה משהו שקשור לוויל ניקו ואפולו, והמחנה לילדים עם הורים חד הוריים, והפרעות קשב, שהם היו בו.
אבל חוץ מזה אני לא זוכרת כלום."
הסכמתי איתה, אני הרגשתי אותו דבר, כאילו בדיוק אותו דבר. רון הנהן ואמר: "אני מרגיש גם ככה, אבל מה זה יכול להיות?"
" יכול להיות שהתעסקו לנו עם הזיכרון?" שאלתי את הרמיוני.
"לא נראה לי," היא אמרה בקול שקול" כאילו חשבתי גם על זה, אבל אתם זוכרים את פרופסור לוקהרט?" רון הנהן בעצבנות. "בכל אופן, כשהוא עשה את הקסם זיכרון ההוא, הוא הזכיר שהוא היה עושה את זה הרבה וכך גונב לאנשים סיפורים, אז זה גרם לי לחשוב איך האנשים שהוא גנב מהם סיפורים, לא נזכרו, הרי זה קסם מאוד הפכפך." היא הפסיקה כאילו לעשות עצירה דרמטית, אני שונא שהיא עושה את זה.
"נווו" רון האיץ בה, גם הוא שונא שהיא עושה את זה.
"אז בדקתי קצת על זה בספרים, ומסתבר, שאחרי זמן מסוים האנשים האלה נזכרים בהכל, עכשיו בדקתי עוד קצת, וכדי לעשות קסם זיכרון מושלם, שכאילו לא יודעים בכלל מה קרה, עושים מילת מפתח למקרה שזה ישתבש, לפני המון זמן הטילו כישוף שמי שלא עושה מילת מפתח, להחזרת הזיכרון הכישוף חוזר אליו.. כמו שקרה עם פרופסור לוקהרט..
בכל אופן, אנחנו יודעים משהו, ולכן הכישוף זיכרון לא מושלם, זאת אומרת שלא עשו מילת מפתח, ואף אחד בינתיים לא איבד את הזיכרון שלו.. מה גם שכדי להפר את האיבוד זיכרון, רק מי שניסו להטיל עליו את הכישוף צריך  להטיל כישוף מאוד מסובך כדי להחזיר את כל הזכרונות.."
"אז איך אנחנו יודעים שלא הטילו עלינו כישוף זיכרון, ופשוט יש מישהו שמסתובב עכשיו בלי זיכרונות?" שאלתי, ובאותו זמן רון שאל: "אז זה אומר שאני יכול להחזיר את הזכרונות של פרופסור לוקהרט?". הרמיוני חייכה אל רון באהדה ואמרה לי:
"הארי, גם אני חשבתי על זה, ובאמת יש סיכוי שזה מה שקרה, אבל זה לא כל כך סביר, בגלל שכדי להטיל קסם זיכרון צריך להיות קוסמים מאוד מוכשרים, ומי שמטיל חייב לדעת את החוק של מילת המפתח. ואם מישהו הטיל בלי מילת מפתח כישוף, אז זה כעיקרון יותר בטוח, כי אנחנו לא נזכור שום דבר ממה שמחקו, וגם אף פעם לא ניזכר, אבל למה שקוסם מוכשר יקריב את הכוחות שלו ואת כל הזיכרון שלו? אם מחקו לנו את הזיכרונות אז כנראה יש סיבה, כנראה ראינו משהו חשוב, אבל אם ראינו משהו שלא רוצים שנזכור, למה שאותם אנשים שלא רוצים שנזכור, יקריבו גם את הזיכרון שלהם? חשבתי שאולי מישהו הכריח אותם למחוק את הזיכרון, אבל שוב, זה כישוף כזה מסובך שמי שמטיל אותו צריך להיות מאוד מוכשר, כלומרהוא יכול לנטרל את מי שהכריח אותו, או לפחות לדעת את חוק המילת מפתח." היא אמרה בהיגיון, היא הייתה מתוסכלת כי היא לא ידעה מה קורה, אבל היה בנימה שלה נחישות ומוכנות לאתגר, שזה אומר הרבה כאב ראש מצידה, אבל גילויים מדהימים..
הרמיוני המשיכה:  "ולשאלתך רון, אני מצטערת, אבל לא נראה לי שתוכל להחזיר לו את הזיכרון, אומנם רק מי שניסו לכשף אותו יכול להחזיר את הזיכרון, אבל אני לא בטוחה שבגלל שהוא שכח מילת מפתח, אין לו זיכרון, כי הרי השרביט שלך היה שבור באותו זמן.. ולכן הכישוף השתבש, אבל אם תרצה, אפשר לנסות יום אחד, אחרי שכמובן נלמד את כך החוקים של כישוף זיכרון, שלא נחמיר את המצב עוד יותר.." היא אמרה לרון ברחמים. גם אני ריחמתי קצת על רון.
התישבנו על אחת הספות במועדון המעט ריק," "אה, הארי," הרמיוני הפתיעה אותי פתאום, ואמרה בקול חושש, "בדרך למועדון, ראיתי את אפולו, והוא אמר לי להביא לך את זה." היא הוציאה מהכיס שלה פתק עם מספר טלפון, ושם מוזר-סבטלנה. הסתכלתי על הרמיוני בשאלה, והיא משכה בכתיפיה "הוא לא אמר לי מה זה, הוא רק אמר לי: תביאי את זה להארי, זה יכול לעזור לו מאוד, לי זה עזר.. ואז הוא קרץ, והלך לדבר עם פרד וג'ורג'.."
הכנסתי את המספר לכיס, בידיעה שאני לא אשתמש בו, אבל רציתי להיות מנומס, וגם לפי מה שהרמיוני סיפרה, על מה שקרה מקודם, ואחרי שהוא הגן עליי, סוג של.. אני לא רוצה להתעסק איתן כל כך..
ישבנו בשקט שלשתינו כל אחד עסוק במחשבות שלו עד שהגיע הזמן לארוחת ערב.
באותו ערב החוויה לא הייתה הכי נעימה (בלשון המעטה), לא הוואפל הכי בלגי, או הביצה הכי חומה בחמין..
השמועה על הקרב צעקות שלי של אפולו ושל ניקו עם אמבירדג' התפשטה מהר שמעתי לחשושים מכל עבר, מה שהיה מוזר זה שלאנשים לא היה אכפת שאני שומע מה נאמר עלי, להפך הם כאילו קיוו שאני אתעצבן ויתחיל לצעוק שוב את הסיפור שלי כדי שהם יוכלו לשמוע מכלי ראשון.
וויל וניקו לא הצטרפו לארוחה, וויל מילמל משהו על פיקניק לפני שיצא מהמועדון עם ניקו (זה היה לפני המון זמן, אבל אני מניח שהם פשוט בפיקניק הזה, ולא יבואו לאכול..) ואפולו כנראה מאחר, או לא יגיע, אז יצא שאני סבלתי לבד את כל התלחשויות.
"הוא טוען שהוא ראה איך רצחו את סדריק דיגורי..."
"הוא משוכנע שהוא נלחם בדו קרב נגד אתם_יודעים_מי..."
"הנכד של אתם_יודעים_מי אמר שהוא צודק.."
"בחייכם.."
"על מי הוא חושב שהוא עובד?"
"נו, באמת.."
"מה שלא ברור לי," אמרתי בחשיקת שיניים בעודי מנסה לצב את הידיים שלי שרעדו,"איך זה שכולם האמינו לסיפור לפני חודשיים ש דמבלדור סיפר אותו.."
"אהאמת הארי, אני לא חושבת שהם האמינו גם אז.." אמרה הרמיוני בקול עצוב. "אוף, בואו נצא מכאן." היא הניחה את הסכום שלה בהפגנתיות. רון הביט בעצב בפרוסת הפאי תפוחים שעוד לא גמר לאכול, אבל גם קם, כל המבטים של התלמידים ליוו אותנו עד שיצאנו מאולם. מזווית העין שלי, ראיתי שאפולו נכנס לאולם, הוא נראה מדהים מתמיד, הוא העלה את המשקפים שמש שלו מעל העיניים, על הראש, והיה לבוש בבגדים שמחמיאים לו וחושפים את השרירים שלו, העיניים שלו היו מדהימות, זה היה וואו, הרמיוני לא התבדחה!
אבל הוא גם נראה ממש עצבני, נראה לי הוא יתחיל לצעוק ולהתפוצץ על הראשון שיעצבן אותו. לפי התיאור של מה שקרה קודם, אני לא רוצה לעצבן אותו.

אז...
ממש סליחה על הפרק הגרוע יחסית.. ועל החפירה של הקיסמי זיכרון (אני המצאתי בעצמי את התיאור, אז אני גאה בעצמי, ומתנצלת על החפירה..)
בכל אופן אומנם המעטתי בערכו של הפרק, אבל אני באמת מקווה. שניהנתם ❤️
בכל אופן, בגלל שבפרק הזה אין משהו כל כך מיוחד, וזה סוג של המשך לפרק הקודם.. ובגלל שחיכיתם בסבלנות לפרק הזה...
אז מחר הולך להיות פרק שלם של אפולו, אבל מייד אחר כך הולך להיות פרק של:
🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁
סולאנגלווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
בכל אופן סורי שאני חופרת, שיהיה לכולם שבוע טוב, ויומטוב❤️