סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

חטיפים למבריזים🍫🍬🍭, והשנה החמישית

מרתוןןןןןןןןןןןן חלק 2🥳🥳🥳🥳🥳🥳

נ.מ ג'ורג' וויזלי (תודו שלא צפיתם)

אני ופרד קמנו יחסית מוקדם, ותלינו בלוח מודעות של המועדון שלט גדול:

"ציים" של אוניות!
דמי הכיס לא מספיקים לכיסוי ההוצאות?
רוצים להרוויח קצת זהב?
צרו קשר עם פרד וג'ורג וויזלי בחדר המועדון של גריפנדור לעבודות חלקיות, פשוטות,, כמעט ללא מאמץ או כאב!
(לצערנו אין אנו לוקחים אחריות על התוצאות)

שלט די טוב, נכון? רעיון של לי..
בכל מקרה, לא היה אף אחד בחדר המועדון, (חוץ מוויל וניקו שישנו, הם היו על כך חמודים🤩) אז אני ופרד התחלנו לדבר על רעיונות חדשים לחטיפים למבריזים.. כשלפתע אפולו צץ בדיוק מולנו. האמת קצת נבהלנו,
"טריק יפה," פרד אמר.
"כן, תוכל ללמד אותנו?" אמרתי בהלם מעצמי, על מה ששאלתי..
גם פרד היה בהלם על השאלה, אבל הנהן ואמר: "כן, תוכל ללמד אותנו, כי זה לא נראה לחש הנגזה, ואין לך גלימת היעלמות ביד, אז התעתקת?"
אני דפקתי לעצמי את היד במצח: "אי אפשר להתעתק בהוגוורטס, אחרת לא היינו צריכים לעשות כל מיני טריקים כדי להגניב את המלאי של הפצצות סירחון שלנו.."
אפולו נראה לפתע מעוניין: "פצצות סירחון, אה? זאת אומרת שיתכן עושים כיף, ולא שיעמום, שיעמום, וצריך לשמור על הכללים." הוא אמר בחיקוי די מרשים של פרסי, למרות שהוא לא מכיר את הפוץ..
"כן, גם אנחנו מכירים את הסיפור, לצערנו יש לנו פוץ כזה במשפחה" פרד אמר ושנינו נאנחנו בעצב דרמטי.
אפולו נראה שוקל את האפשרויות שלו לרגע, לבסוף הוא נאנח ואמר: "אני יכול למחוק לכם את הזיכרון על ההשתגרות שלי, אבל נראה לי שאני מעדיף לגלות לכם את האמת..." הוא אמר לנו, ואז התחיל לספר לנו על המיתולוגיה היוונית, ושהוא האל אפולו.
בהתחלה חשבנו כמובן שהוא עובד עלינו, ואז הוא הוכיח לנו, (הוא שיגר אותנו לארמון השמש שלו, והראה לנו כל מיני דברים  מגניבים.) כששאלנו אותו למה הוא מראה לנו את זה, הוא אמר שהוא מחפש חברים, שכיף איתם, ויעזרו לו להעביר את השנה משעממת הזו. (הוא גם סיפר לנו על ההתערבות שלו עם ארס.)
בכל מקרה זה התברר כממש מגניב, ואני ופרד החלטנו פה אחד, שהוא יכול להיות שימושי.
לאחר מכן אפולו שיגר אותנו להוגוורטס, לפינה שוממת, קצת לפני האולם אוכל, ונכנסנו בדיוק כדי לשמוע את רון מתלונן על המערכת שעות שלו..
"בינס , סנייפ, טרלוני, והאישה הזו אמבירדג', כולם ביום אחד! הלוואי שפרד וג'ורג' יזדרזו כבר, ויפתחו את החטיפים-למבריזים שלהם.."
"האם אוזני מטעות אותי?" אמר פרד, ושנינו התיישבנו ליד הארי "לא יתכן שמדריך בהוגוורטס רוצה להבריז מאחד השיעורים שלו."
"תראה מה יש לנו היום," הוא הראה לפרד את המערכת שלו," זה היום שני הכי גרוע שראיתי בחיים שלי.."
"יש בזה משהו, אח קטן" פרד אמר לו, תוך כדי שהוא מסתכל במערכת, אפולו שהספיק גם להתיישב לידינו שאל: "מה כל כך גרוע בשיקויים? ממציאים בשיקויים כל מיני תרופות, ובגילוי עתידות, בטח יש כל מיני נבואות מגניבות, והתגוננות מפני כוחות האופל נשמע סבבה, כאילו חוץ מזה שהאישה החופרת ההיא מלמדת את זה.."
הבנתי למה הוא מנסה, הרי הוא אל הרפואה והנבואה.. זה בטח די מעליב שמזלזלים בזה..
הארי אמר משהו על כך שהמורים שבשיקויים המורה מטומטם, והמורה לגילוי העתידות סתם שרלטנית זקנה... אפולו נראה קצת מאוכזב אבל במהרה, הזדקף בנחישות.
" בכל מקרה," המשיך פרד." אם תרצה, ניתן לך שוקלדימום שזיל הזול."
"למה זה כל כך זול?" רון שאל בחשד.
"כי אתה תתדמם, עד שתתיבש כולך, עוד לא המצאנו סם נגד.." הסברתי לו בקלילות ולקחתי לי קצת דג מעושן לצלחת..
אפולו הרהר ואמר שאולי יוכל לעזור, ורון הודה לנו על ההצעה הנדיבה שלנו ואמר שהוא כנראה מעדיף להיות בשיעורים (בעיה שלו)
"אם כבר מדברים על החטיפים-למבריזים שלכם." הרמיוני שוב התחילה בחפירה הרגילה שלה (אפולו נאנח וגלגל עיניים, ואני ופרד החלפנו מבטים משועממים)
"אסור לכם לחפש נסיינים באמצעות לוח המודעות של גריפנדור." (איזה חמודה, שהיא חושבת שהיא יכולה לאסור עלינו דברים)
"מי קבע?" שאלתי אותה.
"אני קבעתי, וגם רון."
"אל תערבי אותי בזה.." רון אמר מהר בפחדנות מעטה.
הרמיוני תקעה בו מבט כועס, ואני פרד ציחקקנו.
"בקרוב תשני את הדעה שלך, את מתחילה את השנה החמישית, את תתחנני לחטיפים-למבריזים שלנו.." פרד אמר.
"מה הקשר בין השנה החמישית לחטיפים-למבריזים שלכם?" היא שאלה בתמימות.
" השנה החמישית זה השנה של הבגרויות" אמרתי לה..
"נו ו-?" היא שאלה שוב.
ובסוף השנה ניגשים למבחנים, זוכרת? הם יעבידו אתכם כל כך קשה שיצמחו לכם יבלות בשכל," פרד אמר לידי בשביעות רצון.
ואני אמרתי בשמחה: "חצי מהתלמידים עברו התמוטטות קלה ככל שהתקרבו הבגרויות," נזכרתי "דמעות והתפרצויות זעם... פטרישה סטימפסון היתה על הזמן על סף התעלפות.."
"קנת טאולר חטף התקפת דבר, זוכר?" שאל אותי פרד בגעגועים.
"זהה כי מילאת את הפיג'מה שלו באבקת בולבדוקס," הזכרתי לו.
"אה, כן," אמר פרד וחייך "שכחתי.. לפעמים קצת קשה לעקוב. "
"בכל אופן, השנה החמישית היא סיוט," אמרתי להם. " למי שאיכפת מתוצאות המבחנים. אני ופרד שרדנו את זה איכשהו."
פרד המשיך אותי, "אנחנו כל אחד ניגש לשלוש בחינות, אבל אנחנו סבורים שעתידנו אינו בתחום ההישגים האקדמיים.
"שקלנו ברצינות אם לחזור לשנת הלימודים השביעית" אמרתי בקלילות. "עכשיו שיש לנו-"
את כספי הפרס של הארי, השלמתי בראשי, כי ראיתי את מבטי האזהרה שהארי שלח אלי.
" עכשיו כשיש לנו ציוני בגרות" אמרתי במהירות. "כלומר, באמת נחוצים לנו גם ציוני הכשיפומטרי? אבל לא חשבנו שאמא תעמוב בזה אם נפרוש מהלימודים, במיוחד אחרי שפרסי התגלה כפוץ ברמה עולמית."
אני המשכתי לאכול, ופרד סיפר שאנחנו מתכוונים לערוך סקר שווקים, בשביל חנות הטריקים שלנו.
הרמיוני שאלה מאיפה נשיג את הכסף בשביל זה, ופרד אמר: "אל תשאלי שאלות, ואנחנו לא נשיב בשקרים" ואז הוא אמר לי, שאם נספיק להגיע מוקדם לשיעור תורת הצמחים אולי נספיק למכור כמה אוזניעזר. ובגלל שהיה משהו בדבריו, קמתי והלכתי אתו, לא לפני שאמרתי לאפולו, שיפגוש אותנו אחרי הלימודים במגרש הקווידיץ'. אפולו משך בכתפיו, ואמר שיביא אתו עוגה. אני ופרד הרמנו גבות, ופתאום שמעתי את הקול שלו, במחשבות שלי "מה?! אני רוצה לנסות להפוך לאל האפייה, הגעתי למסקנה שאני מתאים לתפקיד."
גיחכתי בשקט
ואמרתי פרד בדרך לשיעור, שאני לא מאמין שככה אל מתנהג.

נ.מ כללית

*כמה זמן לפני סוף הפרק הנוכחי, וזמן מה אחרי שהפרק התחיל, בחדר המועדון של גריפנדור*

וויל התעורר בבהלה, וראה שעוד מעט הוא וניקו מפסידים את ארוחת הבוקר.
"ניקו, ניקו, ניקס?". הוא אמר, וניסה לנער את ניקו.
"מממ מה?" ניקו אמר בנימנום.
"ניקס, צריך לקום, או שנפספס את האוכל.."
"מממ לא נורא"
"ניקו די אנגלו, יש לך חצי דקה לקום או שאני סוחב אותך בעצמי, לארוחת בוקר!" וויל אמר לו בציווי.
"לא בא לי!"
וויל הסתכל בשעון,, ולאחר שעברה חצי דקה, הוא אמר: "בסדר, כרצונך!"
הוא נתן לניקו נשיקה על השפתיים, כשניקו התרומם וניסה להעמיק את הנשיקה, וויל תפס אותו, ושם אותו על כתפיו ללא מאמץ.
ניקו התחיל לצעוק: "בסדר, בסדר, אני קם! תוריד אותי!" ללא הועיל.
הוא ניסה להתפתל, ולדגדג את וויל, שוב ושוב, ללא הועיל, כל הדרך לאולם הוא צעק: "תוריד אותי! תוריד אותי!" כל הדרך, וויל ניסה להימנע, ממקומות עם צל, בזמן שניקו צרח "תוריד אותי!"
"הם נכנסו לאולם, וכמעט כולם הפנו את מבטיהם אליהם."
ניקו אמר בעצבים: "אני שונא אותך סאנשיין"
וויל חייך ואמר: "נההה, אני יודע שזה לא נכון, אני יודע שאתה מת עליי" הוא חייך, מהבדיחה שהוא סיפר.
"מת עליי, הבנת? מת, ועלי.." ניקו הזעיף פנים ואמר: "לא מצחיק."
כמה ינשופים שהגיעו באיחור, לפתע נכנסו לאולם ועברו מעליהם. ניקו ניצל את הצל שהם עשו, ועשה מצא צללים לעבר השולחן, וכעבור שנייה, הופיע ליד אפולו.
תלמידים החלו לה לחשש ווויל צעק: "אני לא מאמין! ניקס?! אמרתי לך 1000 פעם לא לעשות מסע צללים בלי אישור ממני, בהוראת הרופא!" הוא הגיע לשולחן גריפנדור, ועדיין צעק, "למה אתה לא מקשיב לי! אתה בסוף תעשה לעצמך נזק! אני שונא אותך כשאתה עושה לי את זה!"
"נהה, אני יודע שאתה לא שונא אותי, אולי אני מת עליך, ואומנם אתה לא ילד מוות, אתה הסאנשיין שלי ואתה אוהב אותי!"
"אתה צודק," אמר וויל ברוגע "אני באמת אוהב אותך, אבל אם עכשיו לא תאכל אין יותר נשיקות עד סוף השבוע!"
ניקו דחף את כל האוכל שוויל שם לו בצלחת, לפה שלו. (כמובן אחרי שהקריבו אוכל באש) וידע שזה הפשרה הכי טובה שיקבל עכשיו.
כשהוא סיים לאכול, הוא נתן לוויל נשיקה בפה, ושניהם התנשקו עד שנגמר להם האוויר.
הבנות מסביב, עשו," אוווווו" וחלקן התאכזבו שוויל תפוס.
הבנים נאנחו בהקלה ואפולו חייך בהתרגשות ואמר: "אווו, זה כזה חמוד, אני מת על סולאנגלו קיטש. 🤩😍"
כשהוא ראה שוויל ניקו, הארי, רון והרמיוני מביטים בו בשאלה, הוא אמר: "מה?! סולאנגלו - וויל סולאס, וניקו די אנגלו.. זה השיפ שלכם. אפרו, אהה.. אמא של פייפר, סיפרה לי על זה במשך כמה שעות.. בכל מקרה הריבים שלכם, זה הכי סולאנגלו קיטצ' וזה ממש חמוד😍" הוא סיים במשיכת כתפיים.

אז הייי❤️
מקווה שאהבתם את הפרק😍
יעלה עוד פרקים בהמשך היום..
רציתי לבקש סליחה ולהגיד תודה שאתם סובלים את כל ההתרגשות שלי מהיום הולדת, אבל הי, אני נהית בת 14 רק פעם בחיים (או פעמיים?אני חוגגת גם בתאריך הלועזי, כמה שיותר יותר טוב). וגם אחרי השנה המטורפת הזאת, קצת נחמד לחגוג😁😂
בכל אופן סליחה שאני חופרת לכם עם זה, אבל אני לא מתכוונת להפסיק 😈😈מוהאא האאא האאא האאא (צחוק מרושע, צחוק מרושע).
אז נתראה אחר כך❤️
מועדים לשמחה ויומטוב💋