אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 2-העבר חלק א׳

~חצי שנה לפני~
*נקודת מבט-אמילי*
״אמיליייי בוקר אור״ אמא ואבא שלי אמרו,ובירכו אותי למזל טוב ולהצלחה בשנתי האחרונה בבית הספר.
״בוקר טוב אמא ואבא״ ישר אחרי שקמתי הם חיבקו אותי ואמרו לי להתארגן שלא האחר לבית הספר.

התארגנתי בזריזות וישר כשפתחתי את הטלפון מעל מאה הודעות של ׳בהצלחה לנו שולטי התיכון׳ ׳היידה כיתה יב׳ ועוד..
***

יצאתי מהבית בדרך לבית הקפה שקרוב לבית הספר כדי לשתות את האייס קפה שאני אוהבת.
בכל זאת עוד יום ארוך לפניי..

*נקודת מבט-ברייאן*
קמתי לעוד בוקר מעייף.
ככה זה,לקום להתנהל על אוטומט ולהמשיך ככה במשך כל יום ועוד יום.

קיבלת שיחת טלפון מאבא שלי ״הלו״ ״בן תקשיב אני צריך שתסע לבית קפה מסויים״ ״למה נגמרו לך האנשים שוב שאני צריך לקנות לך קפה?״ שאלתי בתור בדיחה כי פעם הוא שלח אותי לקנות קפה כי האנשים שלו היו או במשימה או מתים בגלל שסירבו לתפקיד שליחי הקפה..

״אל תתחכם אל תשכח שאני אביך ושאני עדיין כאן כדי להגיד לך מה לעשות עד שתתחתן ותנהל אתה את המאפיה שלנו.״ ״בסדר מה אתה צריך משם אם לא קפה?,שוב רשימת חיסול?״ ״בערך,יש שם את המנהל ג׳ורג שחייב לנו כסף על זה שאנחנו משגיחים לו על המקום שלא יפרצו לו שוב,הבעיה היא שהוא ׳שכח׳ לשלם לנו החודש״ ״אוקיי תשלח לי מיקום אני יעבור זריז״ •ניתוק•
***

התארגנתי מהר ויצאתי ״בוס אתה צריך שנבוא?״ אחד מהשומרים שאל אותי ״לא אין צורך ליאו תישארו כאן אני כבר חוזר״ עניתי ונכנסתי למכונית שלי.

*נקודת מבט-אמילי*
הגעתי לבית הקפה ואחד העובדים קיבל אותי בחיוך
״הוו שלום לך אמילי מה תרצי להזמין?״
״היי בן רגיל אייס קפה״ ״כבר בדרך״
בדיוק באותו הזמן נכנס מישהו עם משקפיים שחורות ולבוש בחליפה שחורה גם.

ניסתי לראות את הפנים שלו אך לא הצלחתי,המשקפיים חסמו את מבטי לעיניו וגם כי הוא נכנס מהר הישר אל דלת הכניסה לעובדים..
״היי אדוני אני מבקש שתזוז זאת כניסה לעובדים בלבד״ אמר בן ״ילדון תעוף לי מהפנים לפני שאני יהפוך את חייך לשחורים!״ אמר אותו איש מסתורי והעיף את בן בדחיפה.

*נקודת מבט-ברייאן*
אחרי שהילדון הזה פחד מרעד למשמע קולי וזז הצידה נכנסתי לחדר של מנהל המקום.
״מה כל הרע..ש,א..אדון רומנו במה אוכל לעזו..ר לך??״ גימגם המנהל ״נתחיל בכך שתשלם את חובך לאבי״ ״אב.. אבל שילמתי לכם כבר כסף,למה אתם לוקחים כל כך הר..הרבה״ ״מהסיבה שאתה עוד כאן עם מסעדה שלמה ולא מפורקת לחלקים״.

הוא הינהן במהירות ישר כשראה את אקדחי מורם,״אנ..אני כבר משלם לך אד..אדון רומנו״.
לקחתי את הכסף ובאתי לצאת.
איך שיצאתי מהדלת נתקלתי במישהי.

*נקודת מבט-אמילי*
בדיוק בן הגיע עם אייס קפה אחרי שנרגע בצד מאותו איש שהצליח להרתיע אותו.
באתי לצאת מהמקום ונתקלתי במישהו,מסתבר שזה היה אותו האיש.

״מצטערת לא התכוונתי״ התנצלתי אחרי שראיתי שכולו רטוב מהקפה שלי ואני יבשה כאילו כלום.
״נו באמת אישה! את לא רו-״ עצר האיש כאשר הביט בי.

״אממ אני מתנצלת באמת,אבל אני ממהרת אז אם החליפה ממש חשובה אני יכולה לשלם לך על ניקוי יבש..״ אמרתי בעודי מנסה לקלוט את מבטו אך אינני מצליחה כי המשקפיים עוד עליו. ״אין צורך זה בסדר אני כבר יקנה אחת אחרת״ באתי ללכת אך הוא אחז בזרועי בחוזקה וכשהבין שהכאיב לי עזב את ידי ושאל ״אפשר לדעת מהו שמך?״ ״אמילי״ ״אמילי מה״ יותר דרש מאשר שאל.
״אמילי פארקר״ עניתי.
הוא הינהן בראשו ויצא במהירות לא לפני שאמר ״עוד ניפגש אמילי״ אך לא הספקתי לשאול מה השם שלו.