אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 40

*נקודת מבט ברייאן*
ראיתי את אמילי יוצאת מהמקלחת עם פיגמת שורט וגופייה.

פאק היא כל כך סקסית שאני מחכה כבר לליל הכלולות שלנו.
״פאק אמילי את לא יכולה לעשות לי את זה״
לחשתי וקירבת אותה אליי עוד יותר.

״אממ ברייאן לדעתי כדאי שתטפל בחבר הקטן שלך שם הוא לוחץ לי על הגב״
איך שהיא אמרה את זה נחנקתי.

״ק-קטן?! הוא לא קטן!״ ישר סובבתי אותה אליי כשפניי לכיווני.
אמילי הביטה בי והתחילה לפרוץ בצחוק קולני.
״ב-ברייאן באמת אתה כל כך אדום גם בחושך רואים את זה!״ אמרה והתחילה לחזור לצחוק.

קמתי במהירות מהמיטה והיא הסתובבה להביט בי.
״הינה רוצה הוכחה שהוא לא קטן עכשיו תקבלי״.
הורדתי במהירות את המכנס ביחד עם הבוקסר ועינייה של אמילי נפתחו והיא נהייתה אדומה.

״ברייאן! תחזיר את התחתון מיד!״ צעקה וכיסתה את עינייה.
״מה את קראת לחבר שלי קטן אז רצינו להוכיח לך שהוא גדול״ גיחחתי והרמתי חזרה את הבוקסר והמכנס.

״ברייאן״ לחשה אמילי אחרי שקירבתי אותה חזרה אליי.
״אממ?״ ״אני צמאה אני הולכת לשתות״ אמרה אמילי.
״חכי אני הלך להביא לך אל תלכי את״ באתי לקום אבל היא מנעה ממני.
״אל תדאג אני הלך לשתות ואחזור מהר ככול האפשר בסדר ברייאן?״

הינהנתי ובזמן הזה כיבתי את המנורת לילה שהייתה על השידה וחיכתי לאמילי.

*נקודת מבט-אמילי*
ירדתי במדרגות אל המטבח והוצאתי מהמקרר קנקן מים.
מזגתי לי לתוך כוס והרגשתי ידיים מחבקות אותי מהמותניים.
״ברייאן ברצינות לא יכולת לחכות חמש דקות?!״ לחשתי כדי לא להעיר את מי שבבית אחמ אחמ ניקלאוס.

״או אל תדאגי חמש דקות זה כלום לשנינו״ שמעתי את קולו של ניקלאוס ונהייתי אדומה.
מהר הסתובבתי ופגשתי במבטו המחייך שלו.
״אז אמילי מחר החתונה מה״ לחש.

״כן ואתה מפריע לי כרגע לחזור לחדר״ לחשתי חזרה והחזרתי את הקנקן למקרר.
״את באמת בטוחה בחתונה איתו? אני יותר טוב ממנו אני יכול להסב לך אושר כפול ממנו!״ לחש והגביר את קולו לקראת הסוף.

״תהיה בשקט! אם ברייאן יתקל בשנינו במצב כזה הוא יהרוג את שנינו״.
הוא התקרב אליי יותר ואחז בפניי.
״אני לא מבין את זה למה אחי הקטן מקבל את כל מה שתמיד רצה ואני לא״

הבטתי בעיניו חזרה וגילתי את העצב שמתחבא בהן.
״זה לא קשור אליי אני אמורה להתחתן איתו אז בבקשה תעזוב אותי!״. לחשתי וניסתי לצאת ממגע ידיו.

״ברצינות למה דווקא הוא? מ-מה אני איזו מ-מפלצת שההורים מספרים עליה לילדים שלהם בלילה?״
הוא לחש וראיתי דמעות בעיניו.

״ניקלאוס באמת שאני לא רוצה להיכנס לזה אז בבקשה תשחרר אותי״.
הוא הביט בי במבט ריקני ונמלא דמעות שמחכות לרדת.

״אני מאחל לך את הטוב שיש ושלא תיפגעי ממנו״ הוא התקרב אליי ונשק למצח שלי והביט בעיניי ובזאת הוא עזב את המטבח.

עליתי חזרה ובמהירות אל החדר וגילתי את ברייאן רדום במיטה.
נכנסתי במהירות למיטה והנחתי את כוס המים החצי ריקה בשידה והבטתי בברייאן.

זה באמת נכון? אולי ניקלאוס הוא כן דמות טובה שהצתיירה כרעה בסיפור?.
הרי מפלצת לא נולדת היא נוצרת.
אני לא מבינה איך אפשרי לבחור בילד אחד כשיש לך כמה.

אני לא במצב גם להבין כי אני בת יחידה ככה שבמצב הזה לוקה אבא של ברייאן מייחס חשיבות רק כלפי ברייאן.

״לילה טוב ברייאן״ נשקתי לו ברכות והתכרבלתי בחיקו.
מחר יום ארוך שמחכה ובתקווה ליום טוב יותר.

*
מקווה שאהבתן את הפרק:)
נ.ב-עברתי תיאוריה!!