אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 28

* נקודת מבט-אמילי*
לוק נראה מוזר כל הזמן הזה הוא לא הפסיק לערער במשהו שנורא מעסיק אותו.
שיערתי שזה כנראה היד שלו שהיא פצועה או שלפחות כמו שאני חוששת להיתפס כל שניה שאנחנו חולפים על פני מכוניות בדרך ללא נודע.

בדיוק שחשבתי שאנחנו מתקרבים אל תחנת אוטובוס לוק נגע בכתף שלי כסימן ״הינה אמילי אם נמשיך מכאן נמצא גם מונית״.

״אבל איך נעלה עליה אין לנו כסף״ השבתי חזרה.
״אל תדאגי לזה גם אם אין לנו אני בטוח כשהצליח להגיע למקום בטוח נמצא דרך להחזיר לו את הכסף על הנסיעה״.

החלטתי להקשיב ללוק הרי בזכות זה אני כרגע בחוץ,נושמת אוויר גם אני אני בלחץ מלהיתפס.
לפחות אני חופשיה עכשיו,חופשיה להסתובב בחוץ.
*

לאחר 5-7 דקות שהלכנו הגענו למקום הומה מוניות.
״סליחה תוכל להסיע אותנו?״ לוק שאל את הנהג, הנהג היה טיפה מבוגר לפי דעתי בערך בסביבות הגיל 59-60.
והנהג ענה חזרה ״כמובן אבל אפשר לדעת מה קרה לשניכם? אתם נראים ממש נורא״ שאל אותנו הנהג מתוך דאגה.

לוק הסתכל עליי כנראה כדי שאעזור לו להמציא משהו.
אבל למדתי שאין כמו האמת,גם אם היא קשה לקבלה.

״נתקלנו למצב שחטפו אותנו אדוני,אנחנו ממש נשמח אם תוכל לפחות לעזור לנו להגיע לבית שלנו כדי שנוכל לוודא שתקבל גם את השכר שלך על הנסיעה״.
פניתי בנימוס כלפי הנהג,לפחות שלא יחשוב שאנחנו שני פסיכופטים שבמהלך הנסיעה נתכנן את מותו.

הוא הסתכל עליי ועל לוק במבט שלא מבין איך בדיוק נחטפנו,ואולי גם במבט של חוסר אימון?.
מה שכן אני מאוד מקווה שהוא שוקל את זה שאנחנו באמת במצב שנזדקק לעזרתו.

״א-איך אז בדיוק ברחתם?״ שאל מבוהל והלך לפתוח את התא מטען.
״למען האמת אדוני אני בעצמי לא מבינה איך הצלחנו לשרוד את זה מבלי שניתפס,אבל ממש נקווה שתעזור לנו בחלק של החזרה הביתה״.

הוא חזר עם שני בקבוקי מים והביא לנו אותם.
״הינה תשתו ותנקו את הפנים שלכם עם שאר המים,נתחיל בזה קודם אחר כך נעזור לכם להגיע אל הבית״.
״תודה רבה אד-״ באמתי להמשיך אבל הוא מנע זאת ממני עם ניפנוף קל עם ידו ואמר ״לא אדוני,שמי הוא רוברטו ובשמחה אני יעזור לכם״.

לאחר שאני ולוק שתינו חצי מהבקבוק עם שאר המים ניקנו את הפנים שלנו.
״חכי נשאר לך עוד שחור על צד הפנים אמילי״ אמר לי לוק.

״מ-מה איפה?,כאן?״ שאלתי וניקתי מהר.
״לא בדיוק.. יותר בכיוון של כאן״ לוק התקרב אליי והסיט את פניי הצידה והתקדם עוד קצת לכיווני.
הוא שפך מים על כף ידו וניקה את הלחי שלי.
״ת-תודה לוק״ .

הוא המשיך להיות קרוב אליי אפילו לאחר שניקה את פניי.
לרגע היה נדמה שלא עבר על שנינו יום עמוס ומפרך.
הוא המשיך להביט בעיניי וכך גם אני על העיניים שלו.
עד שרוברטו קרא לשנינו שניה לפני שנכנס לתוך המונית, ״קדימה אתם נכנסים?״

ובדיוק כך התפוגג הרגע הקסום שקרה בנינו.