*נקודת מבט-אמילי*
המשכנו לאכול ודיברנו על איזה דברים נקנה לתינוקות.
״מה עם שידת החתלה?״ שאל לוק.
״כן זה אני חושבת שכדאי שנקנה בצבע חום שיהיה מתואם לשאר הרהיטים״.
״את רוצה שנלך אחרי שנסיים כאן לקנות או שנסתכל ותקחי את הזמן להתלבט?״ ״לדעתי נלך לראות ואם יהיה משהו ממש שמצא חן בעיניי אז נקנה אותו או שנעשה הזמנה לתאריך מסויים״
לוק הינהן והסתכל על הטלפון שלי ששוב צלצל.
״זאת שוב פעם ליאונה? לא כדאי שתעני לה וזהו?״
״כן כבר זאת הפעם השלישית אני מניחה שכדאי שאני אענה״.
לוק הנהנן וחיכה בשולחן בזמן שהלכתי לכיוון השירותים,גם ככה אני צריכה לשטוף ידיים אז יצא לי טוב שהיא התקשרה.
•בשיחה•
״כן ליאונה?״
״אמילי חומד הכל בסדר??״
״כן אני בסדר גמור,מה איתך?״
״אני נפלא לאחר ששמעתי שאת בסדר,תקשיבי חומד יש משהו חשוב שאת צריכה לדעת״
״אוקיי מה?״ שאלתי.
״ברייאן מצא את המיקום שלך הוא יודע שאת בפריז,אני מתקשרת כדי שתדעי ולא תיכנסי ללחץ אם תיתקלי בו״
לא יכולתי להשיב לה הרגשתי לחץ וסחרחורת.
״אמילי הכל בסדר? את עדיין שומעת אותי??״
״כ-כן הכל בסדר״
״תקשיבי חומד אני מבינה שאת כועסת עליו אבל בבקשה אל תיכנסי לפאניקה את בתקופת היריון תשמרי על עצמך״.
״אוקיי תודה ליאונה״
•השיחה נותקה•
התקדמתי ושטפתי מהר את הפנים שלי והנחתי ידיים על פניי.
לא יכול להיות הוא באמת מצא אותי.
אני לא מבינה אבל איך הוא הגיע לכאן דווקא עכשיו.
ליאונה התקשרה שוב בדיוק כשעניתי הרגשתי יד מכסה את הפה שלי.
״ששש אל תדאגי זה אני״ כן בכלל לא לדאוג כולה ברייאן אוחז בי כרגע.
*נקודת מבט-ברייאן*
התקדמתי אל עבר השירותים מבלי שלוק הבחין בי.
עמדתי בכניסה לשירותי הנשים ושמעתי את אמילי מדברת עם אמא שלי.
״מה התוכנית שלך אמא?״ מלמלתי לעצמי.
לאחר שהשיחה התנתקה ראיתי את אמילי נשענת על הכיור במבט מודאג.
היא דואגת בגללי? מה אמא שלי כבר אמרה לה בשיחה הזאת?
בדיוק שהתקדמתי לעברה הטלפון שלה צלצל שוב.
היא ענתה ובאה להצמיד לאוזן את הטלפון בדיוק שאני הנחתי יד על הפה שלה ולקחתי את הטלפון.
•שיחה•
״הלו אמילי את בסדר??״
״אמילי חומד תעני״
•
שמעתי את אמא שלי צועקת בטלפון מאחר ואמילי ענתה לה ולא השיבה כלום.
אמילי לא הפסיקה להתפתל בידיי ולנסות להוריד את היד שלי מהפה שלה.
״ששש אל תדאגי זה אני״
״אם אני מוריד את היד את לא צורחת,אוקיי?״
לחשתי באוזנה.
היא הנהנה במהירות.
שיחררתי את ידי מהפה שלה ואחזתי בידה כדי שלא תברח.
״מה אתה עושה כאן?!״
אמילי הסתכלה עליי במבט הלם ובמבט כועס.
״באתי לכאן כי יש כאן שלושה דברים שקשורים אליי״.
אמילי הביטה בי במבט מבולבל ואז נאנחה והבינה.
״מה אתה יודע כבר?!״
״הרבה מאוד קטנטונת,כולל העובדה שהתנאי לגירושים שלנו היה שתעדכני על המצב שלך במהלך ההיריון ועל העובר שעכשיו נהיה לעוברים״
אמילי התקרבה לכיווני והניחה סטירה כואבת על פניי.
״זה מה שמגיע לך לדעת שקשור אליי,לא המצב שלי ושל העוברים,ומי בכלל סיפר לך על זה״
״יש הרבה אנשים כאן שאת חושבת שהם קרובים אלייך בטוב ליבם ואת תופתעי לגלות שהם אנשים תחת חסותי כאן״.
״וזה אמור לעניין אותי כי?״
וואו אמילי תפסה תעוזה אני מבין שההורמונים משתוללים הרבה.
״אמילי אני מנסה להיות נחמד כלפייך תנסי לכבד את זה״
״תנסה אתה לכבד את זה״ אמרה,הרמתי את גבותיי ולפני שהבנתי היא התקדמה לכיווני שוב סטרה לי ובעטה לי ישר באיבר.
״פאק! אמילי חכי חכי עוד אני אמצא אותך שוב!!״
צרחתי לכיוונה שכולי מכווץ בריצפה.
ראיתי את אמילי מתחילה לצאת מהשירותים ולברוח מכאן,עכשיו אני חייב לתפוס אותה.
*נקודת מבט-אמילי*
התחלתי לברוח מהשירותים בסערה שאפילו התנגשתי במישהו אבל לא ראיתי בעיניים מלבד הרצון לברוח מכאן.
הגעתי אל בשולחן שבו ישבנו ומהר לקחתי את התיק והנחתי כסף על השולחן לאחר שהמלצרית הניחה לנו חשבון.
״אמילי מה קרה את בסדר??״ שאל לוק.
״ב-ברייאן הוא כאן מהר בוא נצא מכאן״
אמרתי בעודי מתנשפת ועם לחץ.
יצאנו מהר מהסעדה בעודי שומעת קול ירייה ואת ברייאן צועק את שמי.
״אל תדאגי הוא לא יתקרב אלייך שוב״ אמר לוק ונסענו מהר.
•
YOU ARE READING
אובססיה אפלה|| Dark obsession
Mystery / Thriller•גמור• ברייאן רומנו איש מאפיה מתאהב בנערה ומחכה שתהיה חוקית (בת 18) בשביל להתחתן איתה. במשך כל הזמן הזה הוא עוקב אחריה ושולח לה מתנות ומכתבים בימי ההולדת שלה ובכל רגע נתון. אמילי פארקר מגיעה לגיל 17 וחצי הוא מחליט להתחבר אליה בפתאומיות ולהיכנס לחייה...
