*נקודת מבט אמילי*
״בואו תיכנסו״ אמרה לנו אישתו של רוברטו.
״הינה זאתי אישתי מרי״ אמר לנו רוברטו.
״היי אנחנו אמילי ולוק״ השבתי חזרה והוספתי חיוך מנומס.
לוק לא הפסיק לבחון את הסביבה.
כצפוי לפחות לא רק אני הרגשתי חוסר נוחות עם המצב וחשדתי.
נכנסו לתוך הבית והלכנו אחרי מרי.
״הינה תתיישבו האוכל מוכן אני הלך למזוג בצלחות והביא לכם שתאכלו״ ״תודה מרי״.
״אין על מה חמודים״ הוסיפה וחייכה אלינו לפני שנעלמה לתוך המטבח.
״יש מישהו שתרצו להתקשר או משהו חמודים?״ שאל אותנו רוברטו.
״למעשה כן נשמח לשיחה אחת בשביל אחד מאנשי הקשר שלנו״. ביקשתי בנימוס ורוברטו הינהן כהסכמה והניח את הטלפון שלו על השולחן.
״תודה״ הוסיף לוק והתקרב ללחוש באוזני.
״את בטוחה שאת זוכרת את המספר של מי שאת הולכת להתקשר אליו?״ ״כן ברור מה חשבת?״ הוספתי על ההקנטה של לוק.
חייגתי אל מייגן.
היא היחידה שאם התקשר אליה עכשיו תענה לי וגם היחידה שתעשה משהו בנושא.
״הינה מתוקים בתיאבון״ אמרה מרי והניחה לפנינו את האוכל.
זה היה אורז עם שועית ירוקה.
הריח היה מגרה אבל מה שהיה מפתה יותר זה ללכת לבית שלנו.
בדיוק כשהטלפון התחיל לצלצל נשמעו דפיקות בדלת.
ולא לא מהסוג שנשמע כאילו אדם חביב הגיע.
״רוברטו מי בדלת?״ שאלה מרי.
״אני הלך לבדוק״ רוברטו צעד אל הדלת אך לא הספיק מכיוון שהדלת נפתחה בבעיטה.
ולמולינו עמד האדם האחרון שרציתי לראות.
כן ניחשתם נכון.
ברייאן.
*נקודת מבט-ברייאן*
הגענו כולנו אל הבית בהתחלה ניסתי לנהוג בצורה רצינית ודפקתי בדלת בחוזקה אך זה לא יועיל עבור אף אחד.
אז שברתי אותה.
ולנגד עיניי עמדו זוג הזקנים הטיפשים האלה שהעזו להפר את ההסכם שלהם איתי וכמובן שגם ראיתי את המבט המבוהל על פנייה של ארוסתי.
״אוי אמילי את כל כך עומדת להתחרט״ הקזתי לכיוונה וחייכתי חיוך מעושה שמסביר את מה שיקרה עבור שניהם אחר כך.
״ל-לא ברייאן תעזוב אותם הם בסך הכול ילדים!״ ניסתה מרי לצאת נגדי.
״אני מציע עבור השלווה המעוטה שעוד השאיר לכם אחרי הבלאגן הזה כאן שלפחות תשתיק את אשתך ולא תיתן לה להעיר הערות שלא מעניינות באמת״.
״ברייאן תפסיק אין לך זכות לאיים עליהם״ צעקה עליי אמילי.
״אה באמת וזה למה א-ר-ו-ס-ת-י?!״ אמרתי ומדגיש את המילה ארוסתי.
״מהסיבה שבניגוד אליך הם לא מפלצות ועוד עזרו לנו להינצל מפנייך״.
לא יכולתי אלה להתפרץ בצחוק על הטיעון שהביאה.
״מפלצות? את חושבת שמה שנאלצתם לעבור זה הצד המפלצתי שבי אמילי?״ אמרתי וגיחחתי לכיוונה.
התקדמתי אליה צעד אחר צעד למרות הניסיון הכושל שלה לחמוק מפניי.
עד שהתקרבתי למול פנייה.
״את המפלצת האמיתית שבי אמילי עוד לא זכית לראות,אבל תודות למעשה המטופש שאת והחסר עמוד שידרה שלצידך עוללתם את תזכי עוד הלילה להכיר במפלצת הזאתי״.
המבט שהיה לאמילי על הפנים לא היה שיגרתי עבורי.
בתור שליט במאפיה הייתי אמור לגחך אבל זה היה קשה מפני שאולי אחרי הכול יש לי לב? אחרת איך אפשרי להסביר שכרגע אני מרגיש שאני עשיתי את הטעות הגדולה בחיי.
*
יש כאן עוד קוראים שפעילים בסיפור שלי?
YOU ARE READING
אובססיה אפלה|| Dark obsession
Mystery / Thriller•גמור• ברייאן רומנו איש מאפיה מתאהב בנערה ומחכה שתהיה חוקית (בת 18) בשביל להתחתן איתה. במשך כל הזמן הזה הוא עוקב אחריה ושולח לה מתנות ומכתבים בימי ההולדת שלה ובכל רגע נתון. אמילי פארקר מגיעה לגיל 17 וחצי הוא מחליט להתחבר אליה בפתאומיות ולהיכנס לחייה...
