אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 51

*נקודת מבט-ברייאן*
יצאתי מהשירותים והתחלתי לרדוף אחרי אמילי למרות שזה היה באיחור.
מהכעס שביעבע בתוכי יריתי באוויר.

״אמילי!!!״ צעקתי לאחר שראיתי אותה נכנסת למכונית.
כיוונתי על האוטו אבל ליאו אחז בזרועי.
״אל תעשה את זה ברייאן תיזהר אם הכדור יפגע בה אתה תאבד את שלושתם״

הוא צודק,אם אני אירה באוטו הכדור עלול לפגוע בה או הזכוכיות ואז לא רק את התינוקות שלי לא הראה אלה גם את אמילי.

״איפה גרייס?״ שאלתי.
״היא נכנסה לאוטו אני נתתי לה את המפתח כדי שתחכה שם למקרה והמשטרה תגיע שלא תיכנס לפאניקה,שכחת שהבאת את המטפלת שלך לכאן אה?״ אמר וגיחך.

לא היה בי את הכוח לגחך גם,פאק הייתי מולה אחזתי בה והיא ברחה ממני.
״צריך לחזור להתחיל בחיפושים אחריה״ אמרתי והתדקמתי אל עבר המכונית כשאני מביט באנשיםש מסביבי שמבוהלים וחלקם מסיטים את המבט שלהם מהפחד שיפגעו.

אך אמילי בבקשה אל תחמקי ממני הפעם.
נכנסו למכונית ונסענו אל עבר הבית שלי שם.
כל האנשים שאמרתי להם להיות כאן בפריז איתי למקרה ונצטרך עזרה מקיפים את הבית במשמרות לבדוק שהכול בסדר.

״גרייס תלכי לנוח היום היה קשוח מידי אז תנוחי״ אמרתי לה והיא הינהנה והתקדמה אל עבר החדר שלה.

אין לי שמץ איפה אמילי נמצאת וכבר עבר חצי יום מאז התקרית בצהריים ועד עכשיו לא מצאנו אותה.
״אז במה אתם מועילים אה?! אפילו התוכנה במחשב לא מוצאת אותה!״ צעקתי על האנשים הדפוקים האלה.

״ברייאן תירגע אחי אל תדאג מבטיח לך שאתה תראה אותה שוב״ אמר ליאו.
״אני בספק בכך ליאו״ השבתי והתקדמתי אל המקלחת שלי נכנסתי למקלחת מלא מחשבות איך לעזאזל אמילי הצליחה לברוח לי?
*

יצאתי מהמקלחת והתהלכתי במבט ריק אל עבר המרפסת.
מביט בשמיים ומתחנן בליבי למצוא את אמילי,רק בשביל להיות שם איתם.
*

*נקדות מבט-אמילי*
~עברו חמישה וחצי חודשים~

אני כבר בחודש תשיעי שבועיים לפני הלידה לפי מה שהרופא הפרטי אמר.
לאחר שפניתי ללורל סיפרתי לה על התקרית עם הרופא היא הציעה לי שהרופא הפרטי שמטפל גם במשפחה שלה יטפל בי ויבצע את הבדיקות היריון.

הקשבתי לה ועשיתי בשכל,לא שמעתי מברייאן,כמובן שהמשכתי לעבוד גם כרגע אני נמצאת במשרד ומעבירה שיחות ללאונרדו או פגישות שאמורות להתבצע,כמובן שלסחוב דברים לאונרדו לא מאפשר לי.

הגיוני סך הכל,אני כל כך מאושרת שמשפחת קסטיליו הופיעו בדרכנו.
הם מצילים אותי ואת לוק בכל כך הרבה דרכים.
אפילו לורל עזרה לי לעצב את חדר התינוקות,כמובן שנשארנו עוד אצלהם באחוזה,לאונרדו ולורל אמרו שזה לא מפריע להם בכלל והם שמחים מכך שאנחנו בבית איתם.

ששאלתי למה הם ענו שהילדים שלהם כל אחד התמקם עם המשפחות שהם בנו בבתים שלהם והם התבגרו ומרגישים בודדים ככה שלוק ואני כמו הילדים ״המאומצים״ שלהם.

ראיתי את לוק נכנס למשרד שלידי,המשרד של לאונרדו הוא שוחח איתו ויצא כשראה שהבטתי בו הוא חייך והלך.

לאחרונה השיחות שלו הצטמצמו,בקושי שאנחנו מדברים כמו פעם ובמיוחד כרגע שאני לפני הלידה הוא רוב הזמן מחוץ לבית.
כל פעם אותו הסיפור שיש לו שיחת טלפון והוא נעלם וחוזר אחרי שעה או שעות לבית.

^פלאשבק לפני שלושה חודשים^
לאחר שהרופא שלורל הציע לי סיים עם הבדיקה לוק יצא מהחדר.
כעסתי כבר נמאס עליי כל היציאות האלה בשעות לא הגיוניות.

בסדר אנחנו לא ביחד אבל זה רק מוכיח כמה הוא מנסה לצאת ממה שהוא הכניס את עצמו וזה לא נעים לי יותר.

יצאתי מהחדר וחיכתי בחדר שלנו במשך שש שעות,שש פאקינג שעות שלוק לא נמצא ואני מחכה כאן.
לוק נכנס לחדר כולו נראה פרוע כאילו עבר דריסת משאית.

״את חיכתי לי?״ שאל לוק.
״כן אולי כי אני רוצה הסבר לכל היציאה בכל יום כבר מהחודש השני שלי להיריון״
״אני יכול להסביר את זה אמילי..״

״לא אל תנסה לתרץ את לי את זה בחייאת אם אתה כל כך נמאס לך מהתפקיד המגן שלי אתה יכול פשוט לקחת את הדברים וללכת אני באתי וביקשתי ממך עזרה והסכמת בשמחה עכשיו אתה נראה כאילו מדוכא להסתכל עליי אפילו״

אמרתי כשכולי בכעס.
הוא התקדם אליי בצעדי ענק והביט בי בכעס.
״את כל כך רוצה לדעת למה אני תמיד יוצא מהבית או נעלם ולא בחברתך? אוקיי אני פשוט יגיד לך את זה!״ אמר והתקדם עוד לכיווני.
״אני מאוהב בך כבר מעל לחצי שנה וכל התשומת לב והמחשבות שלך נמצאות או על ההכנות ללידה או על ברייאן!״

״זה לא נכון בכלל! ואתה יודע את זה אני שונאת את ברייאן כל מה שהוא עשה לי! ולמה בכלל לא אמרת לי שאתה מרגיש כלפיי משהו? כל כך קשה להג-״ בדיוק כשבאתי להמשיך לוק קטע אותי התקרב אחז בפניי בלהט ונישק אותי.