אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 45

*נקודת מבט-ברייאן*
~שש שעות לפני כן~
הגעתי אל הבית אחרי שליאו התקשר אליי ואמר לי שהשומרים דיווחו לו על שאמילי נעלמה להם.

נסעתי במהירות כמו מטורף בכביש הישר אל הבית.
כשהגעתי אל השער גילתי שגם ההורים שלי נמצאים בבית.

״ברייאן חומד אני מקווה שתמצא אותה אבל בבקשה אל תאבד שליטה אוקיי״ אמא שלי עמדה מולי וחיבקה אותי.

השתחררתי ממנה ועליתי במהירות אל החדר שלנו.
מצאתי את חצי מהחדר הפוך ועל השידה היה מונח פתק.

׳זה נגמר. אני מבקשת שהפעם לא תחפש אחריי לא משנה מה,אמילי.׳
הבטתי בפתק והרגשתי סחרחורת.

נשכבתי על המיטה ונאטמתי לתוך עצמי.
אמילי הלכה והפעם אין לי דרך למצוא אותה.
אחרי כמה דקות שהייתי בוהה מהצד על הפתק קמתי והפתק נפל מידי.

ומה שגילית הפתיע אותי עוד יותר.
מצאתי בדיקה היריון,וזה מוביל לשתי אופציות-
או שזה נפל לאמילי או שהיא ניסתה להחביא ממני את זה.

וכרגע הלב שלי הלם בתוכי במהירות יתרה.
יש לנו תינוק ביחד,אמילי בהיריון.
והיא לא כאן,היא לא איתי ביחד מאושרת מהרגע הזה במקום זאת היא הרחק ממני ואני אפילו לא יודע איפה היא.

״ברייאן יקירי הכל בסדר?״ שמעתי את הצעדים של אמי מתקרבת אליי כשנכנסה לחדר.
״ר-רגע זה ל-לא?״ אמי מילמלה ונעלמה ואחרי דקה חזרה ביחד עם אבא שלי.

״אני לא מאמין לא מספיק היא ברחה מכאן וגרמה לנו למצב מביך גם היא בהיריון והנכד שלי מסתובב בתוך אישה משוגעת שברחה כשאנחנו מלאים באוייבים!״ צעק אבי והחזיק את הפתק.

הסתכלתי עליו והתקדמתי לכיוונו מהר.
החזתי בצווארו והתחלתי לחנוק אותו.
״אתה לא תעז לדבר עליה ככה! היא האישה שלי ועכשיו גם האם של בני! אין סיכוי שאתה תפנה אליה בצורת דיבור כזאת!״

אמי התקרבה וביקשה ממני להפסיק,עצרתי והתרחקתי.
קראתי לליאו בצעקה והוא הגיע מהר.
״תגיד לכולם למצוא אותה לא משנה איפה ובמיוחד שיבדוק בנמלי התעופה בכל האיזורים״.

הוא הינהן ונעלם מהשדה ראייה שלי.
לקחתי את הטלפון והתקשרתי אליה כמה שיחות והיא לא ענתה לי שלחתי לה גם הודעות.

כמובן הכל הגיע למענה תא קולי.
בטח היא עלתה על טיסה ועכשיו אין לי אפילו את הדרך לדעת לאן.

״ברייאן אתה מסוגל להסביר איך ולמה לעזאזל היא ברחה ממך הפעם?!״
צעק עליי דנילו אבא של אמילי.

״אני לא מסוגל גם ככה איבדתי אותם עכשיו אין לי דרך לתקן את זה״ ניסתי להתחמק מזה אבל זה הכה בי בכל דרך אפשרית.

אמילי ברחה כי לא הסבתי לה את האושר שהיא אמורה לחיות איתו.
בגללי אמילי סבלה כל הזמן הזה.
בגללי היא בורחת מהמשפחה שלה ומהחיים שלה.

״בכל זאת אני דורש ממך שתספר למה אני מכיר את הבת שלי היא לא תברח ממשהו שהיא לא מסוגלת להתמודד איתו,מה עשית לה!״

ומכן התחילה המלחמה בנינו.
דנילו גילה את מה שקרה בליל הכלולות אמא שלי התעלפה ביחד עם אמא של אמילי,אבא של אמילי רצה להרוג אותי,ואבא שלי? טוב אבא שלי סתר תי בחוזקה וצעק עליי באיטלקית.

״אתה ללא ספק אכזבה! ואני עוד חשבתי שהיא ברחה ממך מסיבה אחרת אבל לא! היא ברחה כי אתה חזיר חסר גבולות!,איך אתה מסוגל לפגוע בה בצורה כזאת,אפילו אמרת לנו שאתה אוהב אותה ותעשה למענה הכל! זה מה שאתה עושה?!״

אבא שלי המשיך לצעוק ולצעוק בזמן שהרופאים מטפלים באמי ובאמא של אמילי.

יצאתי מהבית ונהגתי לכיוון המטוס הפרטי שלי.
״אמילי בבקשה תחזרי,העולם קורס מבלי הנוכחות שלך כאן״

~זמן נוכחי~
*נקודת מבט-אמילי*
עליתי עם לוק לתוך המכונית שלו לאחר שהכניס את המזוודה שלי לתא המטען.
״אז מה הסיבה האמיתית שלך להגיע הנה אחרי שברחת ממנו?״

שאל אותי לוק.
מהי הסיבה האמיתית? ״זה סיפור ארוך מידי״ השבתי חזרה.
״ולי יש את כל הזמן כאן לשמוע את קולך אמילי״ השיב לוק וחייך לכיווני.

בזמן הנסיעה אל הבית שלו סיפרתי לו בדיוק מה שקרה,לוק כעס כל כך במיוחד לאחר שהבין שאני בהיריון.

אבל הוא הבין אותי והבטיח לדאוג שהכל יהיה בסדר ושלתינוק לא יקרה כלום.
לפחות ככה קיוותי עד הרגע הבא..

•

אוקיי יש לי תפנית בעלילה לסיפור עכשיו אני בדילמה כבר מיום חמישי מה לעשות ואשמח אם תגיבו על זה ותעזרו לי להחליט..

מה לדעתכן עדיף שאני אמשיך את החלקים הבאים(בסביבות ה-20 פרקים לכל היותר) כאן בספר הנוכחי או לעשות ספר 2 ל׳אובססיה אפלה׳?