אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 32

*נקודת מבט-ברייאן*
הבטתי באמילי במבט הלם.
הרגשתי שעוד רגע אני מכוון אליי את האקדח ויורה בעצמי.

״ל-לאא אמילי א-אמילי״ התחיל לצעוק לוק ורץ לכיוונה.
התקרבתי אליה לאט לאט מסמן לליאו שיגיד לשומרים לקחת את לוק לתוך אחת מהמכוניות חזרה לבית.

ליאו הנהן ואמר לשומרים והם התקרבו ולקחו את לוק.
״א-אתה תשלם על זה! בגללך היא עומדת למות!״
צעק עליי שוב ושוב לוק עד שנעלם משדה הראייה שלי.

התקרבתי עוד ועוד אל אמילי והרמתי אותה בזרועותיי.
בדקתי את הדופק שלה היא עוד נושמת.
סימן שהיא עוד במצב טוב כרגע אבל הקליע פגע לה הישר בכתף שלה.

״מהר תפתחו את הדלת״ צעקתי על אחד מהאנשים שלי.
הכנסתי את אמילי אחריי לתוך הרכב והשכבתי אותה עליי ככה שלא תקבל מכה אם הנהג יעצור.

״אדוני לאן לנסוע?״
״תמשיך לנסוע אל הבית״
״אוקיי אדוני״
הנהג המשיך לנסוע אל הבית ובזמן הזה אני התקשרתי אל ליאו.

״ליאו תתקשר לרופא שלנו ותגיד לי להיות אצלי תוך חמש דקות״
״אוקיי עוד משהו?״ ״ותדאג ללוק,כבר הבנת את הכוונה שלי״ השבתי לו חזרה.

״אוקיי סגור״.
ואחרי זה ניתקתי את השיחה שלנו.
״תשים גז היא מתחילה לאבד יותר דם!״ צעקתי על הנהג כדי שנסע יותר מהר.
*

~אחרי נסיעה של 10 דקות אל הבית~
הרמתי את אמילי בזרועותיי ונכנסתי אל תוך הבית.
ליאו היה אחריי ביחד עם הרופא שהגיע.
״מהר תוציא לה את הקליע״ אחרי שהנחתי את אמילי בחדר ואמרתי לעוזרת להביא מגבות כמו שהרופא אמר לנו.

״היא איבדה הרבה דם צריך להביא שקיות דם כדי להזריק לה חזרה את הכמות שאבדה לה״ אמר הרופא.
״אוקיי ויש לך כאן נכון?״ שאלתי בלחץ.

״זהו שהסוג דם שלה זה O+ אין לי כזה כאן ויקח לי זמן עד אז היא תמשיך לאבד יותר ויותר דם״
לא הייתי מוכן לזה שאני אאבד את אמילי.
״הסוג דם שלי זהה לשלה תקח ממני״ אמרתי לרופא.

״א-אבל ברייאן זה בעייתי את-״ לא נתתי לו להמשיך ותפסתי אותו מהצווארון של החלוק שלו.
״עכשיו תקשיב לי ותקשיב טוב חתיכת שמוק אם לא תקח ממני את הדם אני אגרום לך להיות השקית דם במרתף שלי הייתי ברור?״

״כ-כן ברייאן ת-תשב אני אקח ממך את הדם״.
התיישבתי לצידה של אמילי והרופא חיבר אליי צינור שהדם יעבור ישר אל אמילי שלי.

״כמה זמן יקח עד שהיא תתעורר?״ שאלתי.
״זה תלוי אם הדם יספיק כרגע בשביל לעזור לה לקום היא יכולה להתעורר עוד כמה שעות אם לא נאלץ לבדוק אם יש עוד בעיה אצלה״

״אוקיי״.
*
וככה במשך חצי שעה אני יושב לצידה של אמילי עם בקבוק מים ומזרים אליה דם.
״אמילי שלי בבקשה תתעוררי״ התקרבתי אליה והתחלתי ללטף את השיער שלה.

אמילי נראת כאילו הגוף שלה איבד יותר מליטר דם.
וזה באשמה שלי עכשיו.
בגללי אמילי שוכבת כאן במיטה במצב מחוסר הכרה ומחוברת לאינפוזיה וגם לשקית דם.

״אמילי יקירתי אני מצטער באמת אני מבטיח לך לא אעשה כלום על הבריחה ועל שעברת על חוקיי רק בבקשה תתעוררי״
לחשתי קרוב לאוזנה.

״אני זקוק לך כל כך קטנטונת,באמת שחסר לי החיוך והצחוק המתגלגל שלך״
התחלתי לחייך חיוך שמהול בעצב.
נזכרתי איך התאהבתי בה.

החיוך שלה שמאיר את החדר.
הצחוק שמתגלגל על קצה שפתייה כאילו העולם עוצר לרגע ומחכה לשמוע אותה צוחקת שוב.
אותו צחוק שאם תיתקל בו תהיה חייב לצחוק גם כי הוא נכנס לך ישר אל הלב.

ואותו החיוך שמקסים אותך בין רגע.
״קטנטונת שלי אני מתחנן בבקשה אם את שומעת אותי עכשיו אל תעזבי אותי״.
התחילו לזלוג לי דמעות.

נשמעו דפיקות בדלת מהר ניגבתי את הדמעות ועניתי ״כן״.
זה היה ליאו,״ברייאן אבא שלך הגיע הוא שמע מה קרה הוא כאן למטה ומחכה לך להגיד לו לעלות?״
״כן עדיף שיבוא״ השבתי ומהר כיסתי את אמילי בשמיכה.

״בן אני מקווה שאתה בסדר עכשיו״ אבא שלי ישר התחיל בזה.
״דיברתי עם אמא שלך היא אומנם לא יכלה להגיע אבל היא מוסרת לאמילי החלמה מהירה״
״תודה״ השבתי וחיכתי לשמוע מה הביא את אבא שלי הנה.

הדאגה הפתאומית שלו לאמילי לא נראת לי אמיתית.
הרי אם הייתי מתחתן עם איימי בהחלט זה היה משתלם לו.
מה שפחות ישתלם אם זה יקרה עם אמילי.

״למה הגעת אבא?״ שאלתי.
״באתי כדי לדבר איתך על בעניין אמילי״
זה המניע הנסתר של אבא שלי להתעסק באמילי.
והינה זה מתחיל.

*
הפעם פרק ארוך ושמחה לבשר שחזרתי בגדול בהעלת פרקים ככה שיש לכן לפחות שבוע שכל יום יעלה בו פרק❤️.

והתייעצות איתכן/ם מה תרצו שאני אעלה עוד היום עוד פרק או רגיל כל יום פרק?