אובססיה אפלה|| Dark obsession

פרק 12

*נקודת מבט ברייאן*
בדיוק כשבאתי לתת לו עוד אגרוף נשמע צלצול טלפון.

השלכתי אותו על הרצפה והסתכלתי מי הפריע לי והתקשר.
׳איימי׳ אויש נו באמת שוב היא.

״כן מה עכשיו?!״ עניתי בכעס רב,לא מספיק הילד הזה עכשיו גם היא.
״חזרתי״ ובשנייה שאמרה את המילים האלה עוד רגע ונחנקתי.

״ל-לא את לא יכולה לחזור עכשיו!״ צווחתי עליה.
״אין לי מלא ברירות ברייאן זה גם האשמה שלך,אתה שלחת אותי לניו-יורק,עכשיו חזרתי תתמודד״.

״איימי אם תעזי להתקרב מטרים ספורים אליי או לאמילי את מתה תזכרי את זה״.

״מה קרה הבובה הקטנה שלך לא שלך? חחחחח אתה עוד רועד עליה,אל תדאג נסגור בנינו מה יצפה העתיד שלה״.

״איימי אני נשבע לך,״ בדיוק כשבאתי לענות היא קטעה אותי,בשיא החוצפה שלה.
״נשבע שמה? חחח אתה לא יכולה לעשות לי כלום.
אתה יודע טוב מאוד מה יהיו ההשלכות אבי יפתח במלחמה וחבל על הראש היפה שלך, א ה ו ב י״.

הדגישה את מילתה האחרונה.
איימי היא הסיוט שלי מהרגע שהכרתי את אמילי.
אבי ניסה לשכנע אותי פעמים רבות להתחתן,אחת מהן היא כדי להציל את התחת של המאפיה שלנו.

המאפיה האיטלקית והספרדית בסכסוך וכדי שלא תיפתח מלחמה כמו בכל מאפיה יש חוק.
מותר לפתוח בשלום כאשר מחתנים את הבן והבת של משני הצדדים.

במקרה הזה לפני שפגשתי את אמילי איימי נראתה טוב בעיניי.
אהבתי אותה אבל לא בקטע רומנטי,בקטע של הזיונים שלנו וזהו.

וכאן נכנס לתמונה החלק שבו אם אבא שלה יגלה שאני והיא הפרנו את ההסכם,תפתח מלחמה ובמיוחד אחת שתפגע באמילי שלי.
***

*נקודת מבט-אמילי*
נכנסתי לחנות כשעוד אני בהלם מהנשיקה של לוק.
פתאום הדלת נפתחה ונכנסה מישהי שנראתה כאילו בתחרות עם קים קרדשיאן.

״היי את!״ צעקה לכיווני.
״כן?״ השבתי,״תראי כמה שמלות אבל שהיו חשופות״.

הסתכלתי עליה בהלם קצת אבל כשהבחינה במבטי ישר התקדמתי לעבר השמלות שהן יחסית עם מחשוף שופע.

״אז השם שלך זה אמילי אה״ שאלה או יותר נכון הוכיחה.
בהתחלה לא הבנתי אבל אז נקלט לי ששמי כתוב על התג שתפוס בחולצה שלי.

״כן..״ עניתי.
״אני איימי״ השיבה ונראה על פניה חיוך זדוני וצבוע.
התעלמתי,אני מקבלת מלא חיוכים צבועים בכל יום כאן,זה לא חדש זאת פשוט שגרה.

התקדמנו לקופה לאחר שהיא מדדה כל שמלה ודרשה מימני לתת חוות דעת על כל את ואחת מהן.
כאילו גברת זה שאת 90% פלסטיק לא אומר שאני כאן כדי להוכיח את זה.

״זה יוצא לך 2530$ אשראי או מזומן?״
״או אל דאגה ברור שאשראי״.
חיכתי שתוציא אבל היא הלכה לצד והתקשרה אל מישהו.

היה נראה שהם מתווכחים אבל לא היה לי לאכפת כל עוד תשלם ואני פאקינג יוכל ללכת לבית סוף סוף.

פתאום נכנס ברייאן לחנות.
לחיי התלהטו מרוב הלם מאיך שהוא התלבש.
לא הבנתי אבל דבר אחד,למה הוא כאן?.

״או אהובי הגעת מהר כל כך,הינה השמלות שכל כך רצית שאני יקנה״ אמרה וחייכה.
על פניו של ברייאן נראה רק זעם ומבט שמביע צער לכיווני,אך במהירות זה חלף.

״תעיפי את הידיים שלך איימי,אני כאן כדי לשלם לך כסף על השמלות שאת רוצה לקנות ולא אני רציתי שתיקני״.

באותו הרגע ממבט של כעס היה לי מבט מבולבל,לא הבנתי מה הקשר של החתיכת פלסטיק לשלמות שמולי.
***

לאחר התקרית סיימתי את המשמרת ובאתי לצאת כשמייגן באה בדיוק למשמרת ערב שלה.
נזכרתי בדיוק במכתב שהשארתי בתיק ועוד לא פתחתי.

פתחתי את המכתב וכל מה שהיה כתוב בו זה ׳אהובתי,עוד מעט ואת תיהי שייכת כולך רק לי.
ברגע שהשמש תשקע,והירח יאיר חייך ישתנו ותיהי איתיי׳.

התחלתי לפרוץ בצחוק חולני,״זוהי מעין בדיחה או משהו כי זה החמשיר הכי עלוב שקראתי״.
אמרתי את מחשבותיי בקול.

״איזה חמשיר?״ נשמע קול מאחוריי שהקפיץ אותי במקום.
הסתובבתי וראית את ברייאן צמוד אליי לגמרי.
״כלום סתם משהו..מה אתה בדיוק עושה כאן עכשיו?״

לא נתתי לו אפשרות לענות וישר עצרתי אותו והוספתי ״אין לך לקנות עוד שמלות לנשות הפלסטיק?״.

הוא פלט גיחוך ושאל את השאלה שהכי לא רציתי שישאל.
״את מקנאה קטנטונת?״.
•
איימי גונסלאס: